פ"ע, סָג, נָסוֹג, — כמו נָסַג, סָג פלוני, סָג מפלוני, נרתע לאחוריו, zurückweichen; détourner, reculer; to move away, backside: אלהים משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דרש את אלהים כלו סָג1 יחדו נאלחו אין עשה טוב אין גם אחד (תהל' כג ג-ד). ולא נָסוֹג ממך תחיינו ובשמך נקרא (שם פ יט). — ואמר המשורר המונם סג וישר אין בם (רשב"ג, יי' מה אדם). הנה אם נחפשו נבדק הושת כלו סג ונחדק שם. דור כלו סג עלילה התעיבו הרעו במפעל ומשחית הציבו (רמב"ע, אזרח רענן). ובשמעם כי יושבי ארץ הגליל עוד לא סגו יחדו אך רבים וכן שלמים שלמים הם ונאמנים עוד עם הרומאים (קלמן שולמן, תולדות יוסף 6).

— נִפע', נָסוֹג, נְסוּגֹתִי, נָסֹגוּ, נְסוֹגִים, יִסֹּגוּ, נָסוֹג פלוני אחור, נָסוֹג מאחרי פלוני, למשל צבא מפני אויב. —  כמו סָג: מדוע ראיתי המה חתים נְסוֹגִים אָחוֹר וגבוריהם יכתו ומנוס נסו ירמ' מו ה. ונָסוֹג אחור, חָדַל מרדף אחריו בפעל ממש ובמוסר': יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יִסֹּגוֹ  אחור ויחפרו חשבי רעתי (תהל' לה ד; גם שם מ יה; שם קכט ה).  הסיתוך ויכלו לך אנשי שלמך הטבעו בבוץ רגלך נָסֹגוּ אחור (ירמ' לח כ ב). ואת הַנְּסוֹגִים מאחרי יי' ואשר לא בקשו את יי' ולא דרשוהו (צפנ' א ו). אדני אלהים  פתח לי אזן ואנכי לא מריתי אחור לא נְסוּגֹתִי גוי נתתי למכים ולחיי למרטים ישע' נ ה וְהַלֵּב: כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך לא נָסוֹג אחור לבנו ותט אשורנו מני ארחך (תהל' מד יח-יט). וַיִּסֹּגוּ ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה (שם עח נז). – ונָסוֹג אחור יען בוש מתקותו לפלוני: נָסֹגוּ אחור יבשו בשת הבטחים בפסל האמרים למסכה אתם אלהינו (ישע' מב יז). — ובסהמ"א: ולא נסוג אחור לבם מלשוע אליו (רסע"ג, השג' על חוי הבלכי, הוצ' דוידזון 66). —  ואמר הפיטן: וצאן ידך נמוגה ואחור לא נסוגה (אפרים בר יצחק, אלהי בך אחבק, יוצ' שבת ד אחה"פ). החוסים יעלוזו והנסוג בפועל כפיו נוקש ושם דרך אראנו בארחי לא ינקש (שולמית שחרחרת, א שבוע' קרובץ ארגו'). ולא נטה לבבי ואחור לא נסוגתי השגו נעורים בארח לה סללה הליכותי (ר"י אבן גיאת, מבין עפאים, שער העיר 124). ולא יעיד עדותו אחר שעדותו אינה נשמעת והיא נפוגה ונסוגה (ר"י הדסי, אשה"כ שנו). — ובדקדוק: לפעמים בתיבות אשר משפטן מלרע ויסוג אחור טעמן שמו הסופרים בה שני טעמים (מקנה אבר' ח, במלעיל ומלרע). בשתי מלות אשר נגינת המלה הראשונה היא משרת ומושבה בתנועה האחרונה ונגינת המלה השנית היא מפסיק ומושבה בתנועה הראשונה אז הנגינה הראשונה נסוג אחור מפני קרוב הטעמים (ב"ז, תל"ע ג ג). כאשר תהיה המלה הראשונה מועמדת באחד מן הטעמים המפסיקים אז אינו נוהג בה משפט נסוג אחור מסלול, מסלת הנקוד יב פט.