א. סוּט

°, — סר מן הדרך: סטו בשיטים וצחנתם כפרתו (מחז' יניי, הוצ' דודסון 43). שקרנו בך וסטנו ממך לסור שכחנוך מרוב כל בלי חסור תעינו אחר יצר ותוע רוע וסור (שלמה הקטן, אמרנו נגזרנו, ד עי"ת). — בינ' סָטִים, סאטין: הפקחין כשרואין אותו מכירים אותו ומתגברים עליו עד ששולטין עליו וסאטין מזה הדרך ולוקחין דרך אחרת להנצל ממנו (מדרש הנעלם, זהר וירא קיב:).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים