*, פ"י, — טלטל ונדנד, קל לא נמצא.

— הִפע', *הֵסִיט, bewegen; remuer; to move, stir: אחד הנוגע אהילות אחד המאהיל ואחד המסיט כולן מונין במת (תוספת' אהיל' א א). מרובה טומאת האהל מטומאת המשא שהמאהיל על גבי המת בסוכה טמא ומסיטו טהור והעושה סוכתו על פתחו של קבר המאהיל עליה טמא והמסיטה טהור (ר' יהושע, שם ג ז). בית הפרס שעשה בו אשפה גבוהה עשרה טפחים ויכול להסיטו טהור וכו' בית הפרס שריצפו ברבידים ובאבנים שאין יכול להסיטן טהור (שם יז ח). מעשה באחד שחרש וניער את המחרישה ונמצאת גלגלת שלמה דבוקה במחרישה וטמאוהו משום שהסיט את המת והשומע שמע וטעה (ר' יהודה, שם טו יג). מעשה בר' ישמעאל שהיה מהלך אחר ר' יהשע אמר לו הטהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור של תרומה מהו וכו' שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא אמר לו וכי אינו אלא שהסיטו ודיי (שם פרה י ג). פשתן שטוואתו נדה המסיטו טהור ואם היה לח המסיטו טמא מפני משקה פיה (שם טהרות ד יא). המסיט את הראייה ב"ש אומרים תלוי ובתי הלל אומרים טהור (שם זבים א ב). הרוצף בית הפרס באבנים שאינו יכול להסיטן טהור (אהל' יח ה). הנוגע בזב או שהזב נוגע בו המסיט את הזב או שהזב מסיטו (זבים ה א). נפש אשר תגע בו ולא המסיטה (ספרא, אמור פרק ד). בשלמא אחרים שהסיטו אותה משכחת לה אלא היא שהסיטה את אחרים היכי משכחת לה (שבת פג.). המהלך בבית הפרס על גבי אבנים שיכול להסיט על האדם ועל הבהמה שכוחן רע טמא (ב"מ קה:). מיד הסיטן הקב"ה והביאן מבין גלגלי המרכבה והסיטן1 על הים (מד"ר שמות כג).

— נִפע', *נִסּוֹט, ניסט, שהֵסיטוּ אותו: ובלבד שיהיו ניסוטין מחמת המחיצה (תוספת' טהר' י ח). ואם היו ניסוטין2 טמאין זה הכלל כל שהוא מכח הסטה טמאין (שם זבים ד ו). אהל וניסט טמא כלי ואינו ניסט טהור (עירוב' לה.). — ובסהמ"א: סלקין אחרים בכף מאזנים אחרת ונמצאת כנושא אותן וניסוטין מכחה (ר"ח, שבת פג:).