, ש"ז, סוּסוֹ, מ"ר סוּסִים, סֻסִים סמ' סוּסֵי, כנ' סוּסַי, סוּסֶיךָ סוּסֵיכֶם, סוּסָיו, סוּסָו, סוּסֵיהֶם, — הבהמה המפֻרסמה חזקת הכח ומהירת המרוצה המשמשת לרכיבה ולמשך בעגלה ובפרט למלחמה,  Pferd; cheval; horse : ויתן להם יוסף לחם בַּסּוּסִים ומקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמורים (בראש' מז יז).  שפיפון עלי ארח הנשך עקבי סוּס ויפל רכבו אחור (שם מט יז).  הנה יד יי' הויה במקנך אשר בשדה בַּסּוּסִים  בחמורים בגמלים בבקר ובצאן (שמות ט ג).  אשירה ליי' כי גאה גאה סוּס ורכבו רמה בים (שם יה א).  ואשר עשה לחיל מצרים לְסוּסָיו ולרכבו (דבר' יא ד).  רק לא ירבה לו סוּסִים (שם יז יו).  את סוּסֵיהֶם תעקר ואת מרכבתיהם תשרף באש (יהוש' יא ו).  ויעש לו אבשלום מרכבה וְסֻסִים וחמשים איש רצים לפניו (ש"ב יה א).  ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוּסִים למרכבו וכו' והשעורים והתבן לַסּוּסִים ולרכש (מ"א ה ו-ח; גם י כה; כח-כט).  ויאמר יהושפט אל מלך ישראל כעמי כעמך כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ (שם כב ד).  ויהי המה הלכים הלך ודבר והנה רכב אש וְסוּסֵי אש ויפרדו בין שניהם (מ"ב ב יא; גם ו יד; יז; ז ז; יד; ט יח; לג; יא יו; יד כ; יח כג).  ותפש הקשת לא יעמד וקל ברגליו לא ימלט ורכב הַסּוּס לא ימלט נפשו (עמו' ב יה; גם ד י; ו יב).  ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בְּסוּסִים ובפרשים הוש' א ז).  ותמלא ארצו סוּסִים ואין קצה למרכבתיו (ישע' ב ז).  פרסות סוּסָיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה (שם ה כח; גם לא א).  ומצרים אדם ולא אל וְסוּסֵיהֶם בשר ולא רוח (שם ג).  סוּסִים מוזנים [כך במקור הסרוק. במקור במקרא: *מיֻזָּנים*. הערת פב"י] משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו (ירמ' ה ח; גם ו כג).  כלו שב במרצותם כּסוּס שוטף במלחמה (שם ח ו).  מדן נשמע נחרת סוּסָיו (שם יו; גם יב ה; יז כה; מו ד; ט).  וימרד בו לשלח מלאכיו מצרים לתת לו סוּסִים ועם רב (יחזק' יז יה; גם כג ו).  אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוּסִים זרמתם (שם כ).  משפעת סוּסָיו יכסך אבקם וכו' בפרסות סוּסָיו ירמס את כל חוצותיך (שם כו י-יא; גם כז יד).  מוליכם בתהמות כַּסּוּס במדבר (ישע' סג יג).  והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי' בַּסּוּסִים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות (שם סו כ).  כמראה סוּסִים מראהו (של הארבה) וכפרשים כן ירוצון (יוא' ב ד).  והיה ביום ההוא נאם יי' והכרתי סוּסֶיךָ מקרבך והאבדתי מרכבתיך (מיכ' ה ט).  קול שוט וקול רעש אופן וסוּס דוהר ומרכבה מרקדה (נחו' ג ב).  וקלו מנמרים סוּסָיו וחדו מזאבי ערב (חבק' א ז).  והפכתי מרכבה ורכביה וירדו סוּסים ורכביהם (חגי ב כב).  ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוּס אדם וכו' ואחריו סוּסים אדמים שרקים ולבנים (זכר' א ח).  ובמרכב הרבעיעית סוּסִים ברדים אמצים (שם ו ג).  ושם אותם כְּסוּס הודו במלחמה (שם י ג; גם ה; יב ד; יד יה).  ביום ההוא יהיה על מצלות הַסּוּס קדש ליי' (שם כ).  אל תהיו כַּסוּס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום (תהל' לב ט; גם כ ח; לג יז).  סוּס מוכן ליום מלחמה וליי' התשועה (משלי כא לא).  שוט לַסּוּס ומתג לחמור ושבט לגו כסילים (שם כו ג).  התתן לַסּוּס גבורה התלביש צוארו רעמה וכו' (איוב לט יט).  ראיתי עבדים על סוּסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ (קהל' י ז).  יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וְסּוּס אשר רכב עליו המלך וכו' והרכבוהו על הַסּוּס ברחוב העיר (אסת' ו ח-ט; גם ח י). — ובהשאלה במרכבת יי': הבנהרים חרה יי' וכו' כי תרכב על סוּסֶיךָ מרכבתיך ישועה (חבק' ג ח).  דרכת בים סוּסֶיך חמר מים רבים (שם יה). — ובמרכבת השמש: וישבת את הַסּוּסִים אשר נתנו מלכי יהודה לשמש וכו' ואת מרכבות השמש שרף באש (מ"ב כג יא). — ויחיד במשמ' רבים: וישיגו אותם חנים על הים כל סוּס רכב פרעה ופרשיו (שמות יד ט; גם כג).  ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוּס (דבר' יז יו; גם כא).  עם רב כחול אשר על שפת הים לרב וְסוּס ורכב רב מאד (יהוש,ש יא ד).  אז הלמו עקבי סוּס (שפט' ה כב).  לך בארץ אל כל מעיני המים ואל כל הנחלים אולי נמצא חציר ונחיה סוּס ופרד (מ"א יח ה; גם כ-כא; כה).  והנה חיל סובב את העיר וָסוּס ורכב (מ"ב ו יה).  ותאמרו לא כי על סוּס ננוס על כן תנוסון (ישע' ל יו).  אשור לא יושיענו על סוּס לא נרכב (הוש' יד ד).  הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים בּסוּס וברכב ובפרשים (יחזק' כו ז).  המוציא רכב וָסוּס חיל ועזוז (ישע' מג יז).  שאו נס בארץ וכו' העלו סוּס כילק סמר (ירמ' נא כז). —  ובתו"מ: אין רוכבין על סוסו (של המלך) ואין יושבין על כסאו (סנה' ב ה).  מעשה  בהילל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס שהיה מתעמל בו ועבד שהיה משמשו (תוספת' פאה ד י).  בן בתירה מתיר בסוס לא אמר ר' יודה אלא בסוס זכר שהוא הורג בעליו במלחמה יש אומרים שהוא רץ אחר נקיבה (ירוש' פסח' ד ג).  הרואה סוס לבן בחלום בין בנחת בין ברדוף יפה לו (ברכ' נו:).  ששה דברים נאמרים בסוס אוהב את הזנות ואוהב את המלחמה ורוחו גסה ומואס את השינה ואוכל הרבה ומוציא קימעה (פסח' קיג:).  סוס שצנף וחמור שנער ושיבר את הכלים משלם חצי נזק (ר' יוסף, ב"ק יח:).  הא מה אני מקיים סוסים סוסים הבטלנין מניין שאפילו סוס אחד והוא בטל שהוא בלא ירבה (סנה' כא:).  מתו הסוסים והשלכנו בחוץ מנגדנו והכלבים אכלום וקלפו את עורם (מד"ר בראש' צה).  דרש פנחס בעצמו ומה אם הסוס שהוא נותן נפשו ליום מלחמה אפילו הוא מת נותן נפשו על בעליו אני על קדושת שמו של הקב"ה עאכ"ו (ר' יוסי, שם מות לג). אמרו לה שכנותיה (לאשה שהיתה מתקשטת בהיות בעלה  במרחקים) בעליך אינו כאן למי את מתקשטת ומיתקנת אמרה להן בעלי בולדסוס מעט הוא עוקץ את סוסי ונמצא עומד על ראשי מוטב ויראה אותי בקשוטי ואל יראה אותי בניוולי (מדה"ג שכטר, בראש' מא ד). — סוס זכר: מה עשה צבעון1 וענה זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה (ירוש' ברכ' ט ו). — וגם נק' כמו סוּסָה: כל שאזניו קטנות אמו סוס ואביו חמור (ר' יהודה, שם ח ו).  רכב פרעה על סוס זכר כביכול נגלה הקב"ה על סוס זכר וכו' רכב פרעה על סוס נקבה כביכול נגלה הרב"ה על סוס נקבה (פפוס2, מכי' בשלח). — זנב הַסּוּס, — חרישה גסה, זנב. — שינת הַסּוּס: אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס וכמה שינת הסוס שיתין גשמי (רב, סוכ' כו:). — ובסהמ"א: כשהעשב לח דרך להשליך שם הסוסים (ערוך, ערך רעב).  מין שיש בו מדברי וישובי כגון שור הבר עם השור והרמך עם הסוס מותר להרכיבן זה בזה (רמב"ם, כלא' ט ה).  הטוב שבסוסים צריך לרסן הכשרה שבנשים צריכה לבעל והפקח שבאנשים צריך לעצה (המאירי, בית הבחירה, פי' אבות א ז).  ולכה נא אל ארוות סוסים אשר לו וקח משם סוס המלך העומד בראש השורה (ספור נס פורים, חמדת הימים ב עט:).  להתגדל ולהתפאר ברחובות קריה ולהתקדש במותר לו כמשל הקדמוני הסוס אסור והחמור אסור מקילי' על עצמם ומחמירים על אחרים (מורפורגו, שמש צדקה א צז.).  כמו שאומר על חיה אחת שנקראת ביפ"ר אשר מביציה יוצא הסוס הנקרא קשטור"ן ואומר עליו שהיא גדלה על שפת הנהר וזנבה עומד תמיד בתוך הנהר ויש לה קשקשים בזנב כמו דגים ואוכלים אותה הערלים בימי תעניתם (אבי הרלב"ג, שעה"ש ד א). — ואמר המקונן: אם תגזוזנה פאת ראשם ותקשרנה לסוסים פורחים (אם תאכלנה, קינ'). — ואמר המשורר: ותרוץ כצבי על הר מזמות כגבור בשפלה רץ בסוסו (רשב"ג, בחר מהחלי).  והסוס בקרב יגאה לבבו ואם יוכל חמור לרוץ בשוקיו (הוא, כאין נשאו).  ומברקים יוצאים נחלים וגחלים זקופים נצבים על סוסי להבים (ראב"ע, אצולים מהודך).  ויתן חינו מלפניהם שני פרשים נכונים סוסים מזוינים (הוא, מעדני מלך).  והשתקשקו הסוסים בחוצותיהם וצרו מרחבי ארץ לרגליהם (ר"י חריזי, תחכמ' שנויי נוסח' 482). — סוּס הים: עור סוס הים שרוף יועיל מן המוסות הקשות (נרבוני, ארח חיים בחליי הפרקים, כ"י ביהמ"ד שכטר).  סוס הים דומה לכלב הים בתוארו בצבעו ומשכנו אך הוא גדול ממנו (לינדא, ראשית למודים א טו:).  סוסי הים (זעע פפערדע) מעטים (ר"ש בלוך, שביע' ג, רוסיא באזיא). — סוּס היאור, או סוּס נילוס: כי מעט התרבו מהלכי שתים בארץ נתמעטו הולכי על ארבע וכן סוסי היאור אשר שניהם יקרים משני השנהבים כי כולם הרחיקו נדוד לטבור הארץ (הוא, שם ב מח:).  הסוס נילוס (דאס ניל פפערד) גם הוא עב וגדול מאד משכנו באפריקה אצל נהר נילוס (לינדא, ראש' למודים א ו טו.).  אם יקח ערך (שרש) סוס גרוד ושקדים מתוקים ושקדים מרים (ר"מ אלדבי, ש"א ד, הריאה). — וכנוי לאחד מזלות: י"ח (הצורה הי"ח מהמזלות) הסוס הראשון י"ט הסוס השני (ראב"ע הנשיא, חשבון המהלכות יז, כ"י בריט' מוז').  סוס עורב עש (במזלות) והתשיעית הסוס וכוכביו והי"ט הסוס בעל הכנפים וכוכביו וכו' ראב"ע, ראש' חכמה א, כ"י פריז). הסוס הקטן יצויר בראש וצואר מהופך ברקיע מתוכו נאסף שלשים כוכבים אשר ארבעה מהם יחשבו לגודל הרביעי (ליאוועל, למודי הטבע ד ט). —  ובהשאלה: ואין צורך להזכיר הסוס של הכלי נחשת ורוכבו הם המסמרים המחברים הכלי כי כל אחד עושה אותם כרצונו (ראב"ע, כלי נחושת א). —  ובמשחק האשקקי: סוסים בעת יראו גדודים יעלו הנה אזי נשמע שאון במסלה (הוא, אשיר בקולי שיר).  והפילים הליכתם בשלוש והסוסים לארבע רבעיהם (שם).  ושם סוסים  ברודים ואמוצים לנחרם יחררו איים ורועשים ופילים בענקים הגדולים במגדלים לגבר וחלשים (ר' שלמה מזל טוב, שמעוני מתי שכל, דברי חפץ, הוצ' עדלמן 6).