ב. סוּס


1 באשור' סִסוּ (Del. 506) ובמצר' ס(מ)סמ.  בארמ' סוסיא.  ולדעת נלדקי Mand. Gram. 147 היוד עקר.  ולפי זה סובר ברוק', (Grundriss I 265, 288) שמ"ר סוסים הוא במקום סוסיים, ומן הרבים נגזר היחיס סוס.

חיפוש במילון: