פ"ע, סָפוּ, יָסוּף, יָסְפוּ, סָף הדבר, כָּלָה, נעקר מן העולם ein Ende nehmen; être fini, périr; to come to an end, cease: והכיתי בית החרף על בית הקיץ ואבדו בתי השן וְסָפוּ בתים רבים נאם יי' (עמו' ג יה). אכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדו יָסֻפוּ נאם יי' (ישע' סו יז). איך היו לשמה כרגע סָפוּ תמו מן1 בלהות (תהל' עג יט). וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יָסוּף מזרעם (אסת' ט כח). — ואמר בו סירא: עוד כאלה ולא נסוף וקץ דבר הוא הכל (ב"ס, גני' מג כז). — ובסהמ"א: שטית לאמר כי להלחם בנו מגדל ודברך זה שקר יסוף וידל (רסע"ג, השג' על חוי הבלכי, הוצ' דודזון 54). —  ואמר הפיטן: קרב הדרך ולא נסוף ואויביך שית כקנה וסוף כשענית לאבותינו על ים סוף עננו ושובבנו ולא נסוף (מחז' איטל' ב, ר:). ובן פורת ונצר חן אשר הוא כליל יופי וכולו מחמדים יחייהו ולא יסוף עדי ע"ש תהי ספה וחוג צדק ומאדים (ר"מ דרעי, לקו"ק פב). — ואמר המשורר: ידידי צמקו דדי תנובה וספו יונקי השיר כלו ונהרסו שתות בוניו ואבן עדניו נושנו היום וב[לו] ( רשב"ג, 67, 1913, JQR). והם קר וחם וזמן קיץ וחרף לא יסופון וישתנה זמן בחליפותיו (ראב"ע, בשם אל אשר אמר). והעז כצור מצחו והקשה כצור מוחו עדי סף זמן כחו וסר צל בחורתיו (שם). לע טעמו סף נעמו סר טעמו ויהי כמו לידה בציריה (הוא, איפה בני). וחיתי ספה בעם עמקי שפה ונפשי נכספה לרבי אליקים (הוא, נדוד הסיר אוני). ואויבים שמך גדפו ולא ספו אבל יספו (הוא, איך מגר כסאך). והאוכל והנאכל יסופון וישתוו עלי עפר במותם גם החסיד כל יום גמר (הוא, הענק נח). וימי בחורים כחלום עפו ומן בלהות תמו ספו (רש"ט פלקירא, המבקש ט.). — *ובמשמע' פ"י:  שנו רבותינו בעון זימה אנדרלמוסיא באה לעולם וספה הטובים והרעים (תנח' בראש' יב).

— הִפע', אָסֵף, אֲסִיפֵם — הֵסֵף דָבָר, עשה שיָסוּף, שיכלה, שיעקר מן העולם, השמיד: אָסֹף2 אָסֵף כל מעל פני האדמה נאם יי' אָסֵף אדם ובהמה אָסַף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים והכרתי את האדם מעל פני האדמה (צפנ' א ב-ג). אָסֹף אֲסִיפֵם נא יי' אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל (ירמ' ח יג).

— *הִתפעלֵל, הִסְתּוֹפֵף, תִּסְתּוֹפֵף: לעוף שקינן על שפת הים ועלה הים והציף את קנו מה עשה עמד והתחיל ממלא פיו מים ונותנו בחול וממלא פיו חול ונותנו בים בא חבירו ואמר לו מה אתה עושה ותתיגע אמר לו אין זז מכאן עד דאנא עביד הדין ימא חול א"ל שוטה שבעולם כמה תסתופף3 (מדר' אבא גוריון, אסתר ג).