ב. סוּף

1, ש"ז, קבוץ, — קנה יגדל בתוך המים בקרבת היאור, הים וכדומ' Schilf; roseaux; reeds: ותשם בַּסּוּף על שפת היאור (שמות ב ג). ותרא התבה בתוך הַסּוּף ותשלח את אמתה ותקחה (שם ה). והאזניחו נהרות דללו וחרבו יאורי מצור קנה וָסוּף קמלו (ישע' יט ו). אפפוני מים עד נפש תהם יסבבני סוּף חבוש לראשי (יונ' ב ו). — ומזה השם יָם סוּף הידוע. — ובסהמ"א: וקנה וסוף אשר קמלו לעולם לא יכשלו כי הגביר פישון מימיו והפיל גלי זרמיו (ר' יוסף בן תנחום הירושלמי, מטמוני מסתרים ב, קובץ על יד ט, מק"נ). סוף (ראהרשילף) גדל במים ביאורים ומקוה מים באחו ובצה קצתם ארוכים מאד ותוכם ספוגי רך (לינדא, ראש' למודי' א ז ל.). — ואמר הפיטן: חמש מאות מהלך רצת ולסוף בסוף לחמו נפצת (בעשר, יוצ' ב פסח). — עוף הַסּוּף: עוף הסוף (ראהר דאאממעל) משכנו באזיא ואפריקה והוא העצל מכל העופות שוכן כל היום בקנה וסוף בלי לפנות אנה ואנה (לינדא, ראש' למודים א ו יח.). — סוּף הנהר, — שם כוכב: הכוכב הנקרא סוף הנהר והוא בזמן הזה במעלת שש עשרה ממזל טלה (ראב"ע, ראש' חכמה, כ"י פריז).



1 [כעין זה גם במצר' טופ, ובקופט' סוף, אבל לא במצר' הקדומה, עי' 101 Müller, As. u. Eur]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים