סוֹרֵר

°, ת"ז, מ"ר סוֹרְרִים, — עקום, לא ישר: הכונה בזה כי הלב שמזגו רע וחסר עתיד להשתבע ממדות פחותות ודרכים סוררים ומעוותים כי יכבד מאד על האדם לתקן אשר עוותו הטבע בשרשי יצירתו (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה, דרוש ט, כד.

חיפוש במילון: