ש"ז, בכנ' סוּתֹה, סוּתוֹ, — בגד: כבס ביין לבשו ובדם ענבים סוּתֹה1 (בראש' מט יא). — ובמשנה: וסמוכות המטה וטפוס של תפלה ואמום של עושה סותות2 הרי אלו טהורין (כלים יו ז). — ובסהמ"א: לא סות בן ושל אשה ושל בת וסות של יום (אם חול) יהי נלקח בשבת (רה"ג, ש"ש, קבוצת קונטרסים). — ומצוי בלשון המליצה והשיר: היה קרוב במאכלך וסותך ולוה דל ולא תחמד עמיתך (הוא, מוסר השכל 68). עלי מה אקרעה מלבוש ומדים ולבתי כבגד ועדים ולמה תעלו חמר עלי סות ומורשי כמו בארות בשידים (ר"ש הנגיד, עלי מה אקרעה). סותה היא לשארו ביום שובו לשארו הוא שמלתו לערו (יצחק בן ראובן, פחדתי מיצרי, שער השיר 58). סותו אדם בדמעיו כי מעפעפיו יזה נצחו (רמב"ע, דיואן סה, בודל'). עת החלי אראה לבוש אדם כמו דרך בגת בדמי איש צבוע ואחזה אך המתם תוך מחנה בדד בסות פרום וראש פרוע (ר"י הלוי, גבר הזמן). וקול ארים בתמרורים עלי סבתה ומכנאסה וסות אקרעה על דרעה אשר לפנים נתפשה (ראב"ע, אהה ירד). הוא מחולל הכל במלתו הוא והדר סותו ומלבושו אך ברחמים נמצא לכל דורשו (יחדו נא, קונט' הפיוט' טו). נאמנים סבבוהו בנסעם ולשער המים קרבוהו סות פרשו בינו לבין עם אשר סבבוהו  Elbogen, Stud. 149 . רצון ברכה אשיתכם ומשנה תחת בשתכם רזו אדום סותכם (מחז' איטל' א קד.). לא יאכלו עוד קצירך צוררים רק קציניך עטי מור קציעות סות הדריך (יונה ואיך תרבצי, ספ' פזמו' תימנ', לד:). גלה דשן מאדמה ועץ פרי לתנובת טל דשן ללחום רעב וסות למכסה מעורטל דשאים ברביבי זרזיף ובקיץ באגלי טל (רשות לטל, הגד' מצוירה ומנקד', כ"י בריט' מוז'). ועלי יבלו נחלים ההדס הנץ יגמל חלצו סות אלמנותם כל עצי עדן וצצו מהדר זיו מחלצותם וכו' וערוגת הורדים תעטה סות הוד מאדם על צעיף רמון רדודים (שם). נפש תוקיר נבזה לפי פניו או הוד סותו דומה למכבד מת יען קברו אותו בתכריכי רקמה (רש"ט פלקירא, המבקש כו). אם מחר טיט יהי סותו וגוש עפר חתולתו (ר"י נג'ארה, יברח כצל, עולת חדש כד). ומלביש סות לערומי איומה חליפות הבגדים היא כסויה (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 12). ענוה עד מאד יקרה ומעלתה מהודרת לבבי בה דבוק תמיד הכי האות עלי טובה והוד יפיה היותה סות וחלק לגביר דויד (ר' יוסף בן תנחום הירושלמי, קובץ על יד ט, מטמוני מסתרים, הוצ' מק"נ 17). — ונסמך לכמה שמות: סות הישועה רבנו עטף להושיע האנשים והנשים והטף (קטע מפיוט לכבוד ראש הישיבה, סעדיאנה, שכטר 66). יום תאוה יגלה יחישה וסות גאוה יה אותי הלבישה (ר"י אבן גיאת, יום תאוה, טל אורות לשד"ל 30). רעו שתו כי הסתו עבר גם מחלצות זקן זמן פשט אכן בחול שמש בטלא סות נוער עלי עמק והר פשט (רמב"ע, תרשיש ב צ). וישחר את שערי עשיר ראשו מסות חסד פרע (שם ט ע). אהה נקרע סגור לבי לבניו וסות שברי למעניהם פרמה (הוא, חרדה לבשה תבל). הימצא חן בעין בוחן כליות איש מלא מרמה אשר חולל והתגולל בדם עון ומי אשמה וסוף שברו בבית קברו יצוע גוש וסות רמה (ר"י הלוי, יצו האל).  סות אהביו עטות טובו מכל מדים ועליו איך תלוני ולחשוק בך הקדים חכו ממתקים וכולו מחמדים (ראב"ע, איה עופר). נטר דת קדוש בפשטו וסדר טבילה תהלתו נאור סות זהב יעטו כהנת יי' נחלתו (הוא, אזכירה סדר עבודה). אשמחה אני כי יעטני סות חדרו (הוא, אל אמת). עלי אל והוד הלבישם מסות נעמך (הוא, אי ישן). אל יואל ויפעל ויעצבם יעט סות קנאות ויחובבם מלאכיו בחכמה לו הללו (הוא, אותות אל). ולא יקרא כי אם ספרו ולא ילבש כי אם סות יראתו (ר"י א"ת, חו"ה עבוד' האלהים ה). אי סות אמונתם ואי מלבוש הדר תמם ואפוד בר אשר אפדו (יעקב בן אלעזר, לא אתמהה על רצחים, שער העיר 163). ואמרו לנזיר אחד למה תלבש סות שחורים אמר הוא יותר ראוי לכעלי עונות (ר"י אבן זבארה, ספ' שעשוע' ז הוצ' דודסון 76). לכן פשוט סות אד והשמחה לבש וחלוץ מעיל יגון והשלוה תעט (ר"י חריזי, תחכמ' ה). ואתפור מחלצות סות המליצות בחוט משרשרות ניבי מרקע (שם יו). ופשטתי סות המרגע ולבשתי כסות היגיעה (שם ג). ושמתיה בבתי הכלא לובשת סות עניות עד יום מותה אלמנות חיות (שם מו). ומעל היצר שטי ומדרכיו נטי וסות רשע פשטי ועל עיר האמונה פשטי (שם יד). ערום בלי צדק הלא תבוש למול האל קחה סות תם אבל אתו עדה (שם לג). וקשרה על הזמן קשר לבשה סות הענוה והיושר (עמנו', מחבר' ג). מה לך לעדי הנסתרות אם את מסות תלמוד עריה (ר"י פרנסיס, מתק שפתים, הוצ' מק"נ 73). אוי אוי וימס עוד לבב כל יושבי ציון ויחדיו לב וסות יקרעו (הוא, שיר קנה על גדול הדור 98). לא לאדמה עוד יהי אדרת מרבד יהיה הטבע מרבד גדל נוי שבע על כל מלאכת יד אנוש גברת לא עת לסות  תפארת (שם 100). אומר שירה לפני יוצרי באימה בכובד ראש ואלביש סות חרדה (ר"א אזקרי, ספ' חרדים, שירי אהבה). שערך סות הדר לבד זיו אור פניך עוטה (ר"י נגארה, ירחך, עולת תמיד י). רפו ידיך יפה מתגרת אדנים קשה הפשיט סות תפארתך (שם ירעפו עט). אל יגבהו אנשי בליעל כי עוד עליהם יחזור גלגל ישא נדיבי עם וילבישם סות הוד ורעת הכסיל תגל (מנחת יהודה שונא הנשים, טעם זקנים, הוצ' אשכנזי ב.). ירום ונשא מאד חשקי להפיק רצון אלי וצורי ובו רוחי מחזקת על כן אטהר המון מעי וידי וסות ותהי עתידה בכור דעה מזקקת (ר"ש ארקוולטינדו, ערוג' הבשם לב, קיה:). — סוּת אימה, סוּת אימים: וסות אימה לבשי ויצר רע כבשי (רשב"ג, שה"ש ה, הוצ' זקש). מפני פחד יי' לבשתי סות אימים הקיצוני רעיוני ואישוני נרדמים ולקול קורא פני נפלו והם נכלמים (רמב"ע, מפני פחד יי', הוצ' דוקס 74). הררי עולמים כבדו הר קדשו משפחות כל עמים בקרו מקדשו לבשי סות אימים פחדו מאשו (ר"י הלוי, ישעך). לבשו אימים סותם ופחדים בשאונם הוא, ישרים דרשי נפש). לובשי סות אימים ועוטי פחד בליל זה משכימים בלבד אחד (סדר רע"ג, תקון ליל שבת בין ר"ה ליוה"כ). — סוּת אור: שמש כחתן יעטה סות אור מהודך נאצל ולא נעדר (רשב"ג, שמש כחתן). הפייט שאמר יה אור מסות אור בראו (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים נג:). — סוּת אבל, סוּת אבלים: ופשטו ימותי זמן סות אבלים והנם במדי חתנים הדורים (רמב"ע, התרשיש ב כב). איך היתה לראשה אך עתה חרבה סות אבל לבושה כמו אשה עזובה (ראב"ע, איך קול). אנושה ענושה גרושה מירושה כבושה כתושה וסות אבל לבושה (הוא, אנושה ענושה). מאד רגזה תבל לציץ יקר נבל ולבשו סות אבל מאורים כשחק (ר' אבא מארי אבן כספי, לקוטים מספ' דברי יוסף סמברי, ברלינר 27). — ומ"ר סמ': ופשטתי בגדי גאוה ולבשתי סותי ענוה (בקשה לר' בחיי, בסוף ס' חו"ה בערב', הוצ' ד"ר יהודה). סותי מעל יעטה כמעיל בגדי בגד לי כשלמה (רמב"ע, דיואן קכא, בודל'). ורועים כסילים באפל בעת כל בני איש  בסותי שחרים עטופים (הוא, התרשיש ז סד). שכל לכל חיל ולא יכול פשוט סותי אמתנו ומלבושנו קנאה לבוש בזאת גזור נפש ומקשר בלבו רוץ להפרישנו (הוא, לפני זמן). ואשה אזכור לכתך אחרי משוכה ואז אלבישך סותי מלוכה (שכולה עכורה, יוצ' יוה"כ, סדור תימני, כ"י בריט' מוז'). ראיתיו איש נבל אשר סותי חבל בברכת הר עיבל יברך (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' יב, הוצ' דודסון 132).