סֹחָרֶת, ש"נ, — מין ממיני השיש1: מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וְסֹחָרֶת (אסת' א ו). — ואמר הפיטן: יקודי אש כידודי אש יצורי ציר כרובים דר עיניהם ומראיהם כעין סוחרת וכעין דר (יוצ' שבת ה אחה"פ). רפא משובתי רם ונאדר השב אלי ביתי סוחרת ודר ואסוף קהלתי איש לא נעדר (ראב"ע, אם אזכרה). מה לכם אל ים או מדבר הא לכם סוחרת עם דר דרשו מעל ספר וקרא אחד מהם לא נעדר (רד"ק, השכל וידוע, שיר בסוף ספ' מכלול). — ובקבלה: מלמד שהאור ההוא היה גדול מאד ואין כל בריה יכולה להסתכל בו גנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא והיא מדת כל סחורה שבעולם והיא כח אבן יקרה שקורין סוחרת ודר (הרקנטי, בראש' ד.).