סֵט

ש"ז, מ"ר, סֵטִים1, כמו שֵׂטִים, — דבר הסר מהדרך הטובה מעשה רע: לא אשית לנגד עיני דבר בליעל עשה2 סֵטִים3 שנאתי לא ידבק בי (תהל' קא ג). — ובסהמ"א: ושניהם המלכים עושים סטים להרוג מטים מלך אסור ברהטים (ראב"ע, מעדני מלך). מוסרך לכל עמקי סטים להכות אותם בשוטים ולהחביר עליהם במילים (אבא מארי להרשב"א, מנח' קנא' מכתב א).



1 [בינ' פועל מן סוּט, שׂוּט, במשקל עֵד. וקדמונינו גזרוהו מן סטה, שׂטה. עי' ריב"ג ורד"ק שרש שׂוּט, וראב"ע בפרושו לתהלים.]

2 [התרגומים נקדו עֹשֵׂה — עֹשֵׂי.]

3 [ס"א שׂטים.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים