ש"ז, מ"ר סִיגִים, סִגִים, סִגָיִךְ, — סיג של מתכת, הפסֹלת שבה הנפשר ממנה כשמתיכין אותה בכור כשצורפין אותה, סִיג של כסף וזהב וכיוצא בהם, Schlacke; scorie; dross: כספך היה לְסִיגִים סבאך מהול במים (ישע' א כב). ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבר סִיגָיִךְ ואסירה כל בדיליך (שם כה). הגו סִיגִים מכסף ויצא לצרף כלי הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו (משלי כה ד-ה). — כסף סִיגִים, כסף מעורב בסִיגִים, או רק סיגי כסף: כסף סִיגִים מצפה על חרש שפתים דלקים ולב רע (שם כו כג). — ובהשאלה, כנוי לרשעים: סִיגִים השבת כל רשעי ארץ (תהל' קיט קיט). — היה לסִיג: בן אדם היו לי בית ישראל לסוג כלם נחשת ובדיל וברזל ועפרת בתוך כור סיגים כסף היו לכם כה אמר אדני יי' יען היות כלכם לְסִגִים לכן הנני קבץ אתכם אל תוך ירושלם קבצת כסף ונחשת וברזל ועפרת ובדיל אל תוך כור לפחת עליו אז (יחזק' כב יח-כ). — ובמדר': סוגה בשושנים אף הסיגים שביך נדמו כשושנים (מדר' שה"ש, גרינהוט מד:). — °וכנוי לבעלי מומים, ואמר הפיטן: פריָם1 אם היה לסיגים כי פרצו מעניינות סיגים... כי גבול עולם מסיגים (מחז' יניי, הוצ' דודסון 16). — ובמשמ' מוסרית, המצרים הרשעים: סבו עגלה הורגיה עבותיה לקצץ ועוגיה סוף להשבית סיגיה התאנה חנטה פגיה (אהוביך, יוצ' שבת חוהמ"פ). — *ובהשאלה פסֹלת מוסרית, מחשבות רעות שבלב: אותו הלב שהוא מלא סיגים מדרכיו עתיד להשתבע (ר' אבא בר כהנא, מד"ר במד' יד). — ואמר הפיטן: ואתה יי' חשבת לצרף את סגנו ולהסיר את בדילנו ולשבור את לבנו הזונה ולהתם את טמאותינו ממנו על כן הגליתנו ובגויים זריתנו (סליח' לתענ' צבור, מחז' איטל' ב רו). ולבי גם בו ידע סיג סֻבו וסר באוכל עשבו עד שהמלך במסבו (אור, יוצ' א פסח). — ואמר המשורר: קדשו עצרה ורחצו והתקדשו חברו סיג לבבות והתאששו (רמב"ע, נפשי אויתך בלילה). כל זה לצרף סגיך ולהשיבך אל נעוריך (ר"י הלוי, ירושלם למוגיך, שער העיר 117). וגליתי בדילו אל לבבי וסיגיו הצפונים תוך קרביו (ר"מ דרעי, לקו"ק פד). וסיג פעלו כבור יצרף ויסיר כל בדיליו ולב ישים לישר נתיבתו (רש"ט פלקירא, ראש' חכמה 2). וסיגי הבצע ממחשבותיך תהגה ובתורתו יומם ולילה תהגה (הוא, המבקש טו). — ובמשמ' העקרית, סיג של מתכת: דלר' אחא צחצוח הסיג מן המראה הוא מוחק (ר"ח, שבת קמט.). והכסף הצרוף במעבה האדמה המזוקק פעמים הרבה הוא נקי מכל זיוף וסיג וחלאה (ר"י אלבו, העקר' א ח). ויש לך זהב רביעי שהוא רע מאוד עד שלא נראה בו הזהב לרוע מפני שהוא מלא סיג ונחושת (רמח"ל, חוקר ומקובל 89). הנה ע"כ אתה צריך להודות כי בזה הזהב הרביעי הגס שנראה כולה סיג עכ"ז יש בו גם כן זהב צרוף מזוקק כמו הזהב הראשון וזה הזהב הצרוף נתפשט בכל חלק מחלקי הסיג (שם). — ובמשמ' חלודה: דשתיך טפי עלה בהן סיג הרבה כלומר משנים רבות נתונים בזה המקום לפיכך עלה [בהן סיג] (ר"ח, ב"מ כו.). — ובהשאלה תערֹבת גרועה, פסֹלת המקלקלת את איכות הדבר: והשירה ארוכה והסיגים חרכה ורק לא נערכה לאחד מעשרים (דונש, לדורש החכמות). זהב מלים באש בין העברתיו לבלתי יהיה בו סיג צרפתיו (ר"י אבן זבארה, הקד' מלין לספ' שעשוע', הוצ' דודסון 1). כי כמה פעמים בחנתי אותו ולא מצאתי סיגים בכסף אהבתו (שם, הוצ' בריל 6). לבבי שיר כבר נטש לפנים וסיגו מזהב שכלו הסירו (רש"ט פלקירא, הקד' המבקש). הבקר אור שחרתיהו לראות אם ירד לטמיון ומצאתיהו ובידו שיר מלא סיגים עם שגיון (עמנו' מחב' כג). — וכמו שׂיג: דברי פתי שיח סיג בלא דעת ובפלס משקל ידבר נבון (ב"ז, ב"ס כא כו).