*, ש"ז, מ"ר, סִיבִים, כמו צִיב, החוטים של הקרום הפנימי של עץ התמרה וכדומ' שמתחת לקלפה Bast; tille; fibre, ובהשאלה דברים הנעשים מִסִּיב, כמו חבלים, אריג וכלים שנעשו מהאריג של סִיב: הוצין כדי לעשות אוזן לכפיפה מצרית סיב אחרים אומר כדי ליתן על פי משפך לסנן בו את היין (תוספת' שבת ח [ט] י). כף של סיב שהתקינה לחגור בה את מתניו טהורה (שם כלים ב"ב ה ה). הקורע נגע מן הבית והקולף נגע מן הבית הרי זה לוקה את הארבעים וכו' אבל נושא הוא במומו על כתפו ובסיב ברגלו ואם הלכה לה הלכה (שם נגע' ג ב). עריבה שהיא טמאה טמא מת ככר תרומה כרוך בסיב או בנייר כרוך בתוכה וירדו גשמים ונתמלאת ונותר הרי הוא צף על פני המים ספק נגע בצדי עריבה ספק לא נגע ספקו טהור (שם טהר' ה ו). כרכו בחזרת ובלעה טמא בסיב ובלעה טהור (שם זבים ה ט). כיצד בוצרים בית הפרס וכו' בש"א אוחז את המגל בסיב או בוצר בצור ונותן לתוך הכפישה ומוליך לגת (אהל' יח א). המנפסו ההן דנפוס סיב הוצין גומא חייב משום מנפס (ירוש' שבת ז ב). השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות לעשות אי אתה עושה אבל עושה אתה בסיב שע"ג רגלו ובמוט שע"ג כתיפו (שבת קלג.). כרכן בסיב ובלען אף ידי מצה נמי לא יצא (רבא, פסח' קטו:). חלצה במנעל הנפרם וכו' בסנדל של שעם ושל סיב בקב הקיטע וכו' חליצתה כשרה (יבמ' קב:). השקה בסיב מהו בשפופרת מהו דרך שתייה בכך או אין דרך שתייה בכך (רבא, סוט' יח.). מה תמרה זו יש בה לולבין להלל חריות לסוכה אפילו הסיב שלה הולך לחיזוק ועצה להדליק (מד"ר במד' ג). — ומ"ר: מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמריה לאכילה ולולבים להלל חריות לסכוך סיבים לחבלים סנסנים לכברה (שם, בראש' מא). — סִיב של צנון, החוטים הצומחים בראש הצנון: שרש צנון גדול מצטרף והסיב שלו אינו מצטרף (ר' יהודה, עקצ' א ב). הנוגע בעמוד טמא בסיב ובשער טהור (הוא, תוספת' שם א א). — ובסהמ"א: ויש שפרשוהו נבארא שהוא ליף בלשון ישמעאל ולא דמי כי נבארא סיב נקרא (ר"ח, שבת צ:). מביאין סיב של דקל נרגילה ותופרין את הספינה בו וכשמכניסין אותו בנקב של ספינה שדומה לושט נכנס וקולו הולך וקשה מאד (ערוך ערך ציפורי). הניח סיב בתוך המזרק וקיבל כשר מפני שהסיב חלול והרי הדם יורד לתוך המזרק (רמב"ם, פסולי המוקדשין א כא).