ש"ז, — ההפך מן תֹּם, תֻּמָּה, מה שאינו יָשָר, במשמ' רוחנית ומוסרית, Verkehrtheit, Unehrlichkeit; perversion; crookedness: תמת ישרים תנחם וְסֶלֶף בגדים ושדם1 (משלי יא ג). מרפא לשון עץ חיים וְסֶלֶף בה שבר ברוח (שם יה ד). — ובסהמ"א: הלא על חמסי אני בוכה ועל משפטי עיני דמע דולפת ועל סלף דינו תתעלפנה עצמי גם לבבי ימס (מנחם בן סרוק, אגר' ספ' תשוב' תלמידי מנחם, XXVII). כי מרוב השונאים שיש לו בסבת סלף לשונו ישנאוהו (המאירי, פי' משלי יה ד. ד"ה מרפא לשון). יאות לנלבב לרפאות לשונו מרע ולהתרחק מללמד לשונו סלף ועוות (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי טו ד). יגרום לעצמו סלף קשה ופתאומי (רלב"ג, פי' משלי יה ד, ד"ה מרפא לשון). אולם טוב נבר אך בלי סלף מהמון בוגדים מני כסילים אלף (אייכענבוים, ברי לב (שיר) בספ' שבי"ע של בלאך ג, לפני ההקד'). ואני איגע אערים למצוא לי אלף תחבלות שונות תהפוכות וסלף וכמוצא שלל רב אשמח שמח (יל"ג, משלי יהודה ג ג). — ואמר הפיטן: ידיה לא פירשה לאלילי סלף וגן נעלה ומעין חתמה מדלף (מחז' ויטרי, תפב). באין סלף עדי אלף שנים ושבעים שנה ובא יומה ונדעמה וגם היתה כאלמנה (ראב"ע, אהה ירד). וכל משוררי דורו היו לפניו ריק וסלף והקטן יהיה לאלף (ר"י חריזי, תחכמ' ג). מזרמי הדמעות גבר הסלף והששון עבר וחלף ולא ימצא אחד מני אלף (ר' זכריה אלצאהרי, ספ' המובר, מטמוני מסתרים כד). וכן תמה רגשת מבקשי סלף פתאום כמו מר מדלי וכדלף (כהנת אברהם א ט יו).