*, פ"י, — כמו פִע': האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב סולקין1 אותן על צדי המזבח (תמי' ב א).

— פִע', *סִלֵּק, פ"י, — העלה, הגביה כדי להסיר, הֵסִיר, emporheben, beseitigen; ôter, déplacer; to lift away, remove: התחיל לתקוע תקיעה שלישית סילק המסלק והטמין המטמין והדליק המדליק (דבי ר' ישמעאל, שבת לה:). — וסִלֵּק דבר: בש"א אין מסלקין את התריסין ביום טוב וב"ה מתירין אף להחזיר (ביצ' א ה). אבן שחצבה מתחלה לבימוס הרי זו אסורה סיידה וכיירה לשם עבודה זרה וחידש נוטל מה שחידש העמיד עליה עבודה זרה וסילקה הרי זו מותרת (ע"ז ג ז). נטמא וסילק את למודיו טהור (כלים ה ט). בית הילל אומ' מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין ובית שמאי אומ' מסלק את הטבלה כולה ומנערה (תוספת' שבת טז (יז) ו). נר שהוא מונח על גבי טבלה מסלק את הטבלה והנר נופל (ירוש' שם ג ד). נראה נגע בין נסר לכותל ובין יריעה לקורות אין ניזקק לו סלקו הרי הוא כקמוט שנפשט וכבית סתרים שנתגלה (תוספת' נגע' ו ט). פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על ראשו ומסלקן מראשו וקושרן בזרועו (ר' הונא, עירוב' צה:). נשברה כדו ולא סילקו נפלה גמלו ולא העמידה ר"מ מחייב בהזיקן (ב"מ פב:). אמרו אשה טובה היתה לו לינאי המלך ושלמינון שמה וכשמת סלקה טבעתו מעל ידו ושלחה לשר בית האסורים (מגי' תענ' יא). היו עליה כלי זהב קטלאות ונזמים וטבעות מסלקם הימנה כדי לנוולה (ספרי במד' יא). (בגדים) מרושלין שסילקן (מן הארץ) על ידי אבנט כשרין (זבח' יח:). כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה כל הנשים שוחחות ומלקטות וזו יושבת ומלקטת כל הנשים מסלקות כליהם וזו משלשת כליה וכו' (מד"ר רות, ויאמר בועז לנערו). לעשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין נצרך המלך למקומו מה הוא עושה להן מתיר' ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחת כך דרך הקב"ה על מי בראשית וסילקן בים אוקיינוס (שם בראש' ה). למלך שהיו לו שני (קלנליקין) [קתוליקין] ולא היו עושין בלא דעת המלך היה לאחד מהן חלוק יפה אצל המלך והיה המלך צריך לו אמר המלך אע"פ שאני צריך לו שהוא ברשותי איני מסלקו עד שאני מודיעו (תנחו' חקת לח). וקודם שיכנס כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק את כובעו ומסלק את טליתו ומתיר את חגורו ופושט את חלוקו (דא"ר י).פשתנו לעלות מן המשרה צמרו לעלות מן היורה אם יש שם אחרים מסלקין עמו אם לאו מסלקין בצנעה (שמח' ה ג). ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר' מאיר אין כותבין את השם לא על מחק ולא על מקום גרד ואין תולין אותו אלא מסלק את היריעה כולה וגונזה (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת 24). כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם בדין הוא שתהא רואה מה הקב"ה עושה מסלקו למעלה לדדיה ועושה חלב כדי שיצא הולד ויהיה לו מזון לאכול (מד"ר ויקר' יד). — ונושא מפשט: אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה הרי זו טהורה מפני שחרדה מסלקת את הדמים אבל ימי הזב והזבה ושומרת יום כנגד יום הרי אלו בחזקת טומאה (ר"מ, נדה ד ז). — וְסִלֵּק דבר מפשט: לא שנו אלא שקידם וסילק את האיסור אבל לא קדם וסילק את האיסור אסור (אביי, פסח' כז.). אם על פתיחה חייב על כרייה לא כש"כ אלא להביא כורה אחר כורה שסילק מעשה ראשון (ב"ק נא.). — סִלֵּק את השכינה: אף הקב"ה אע"פ שהוא נראה כמסלק שכינתו מב"ה עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם (ר' ינאי, מד"ר שמות ב). כל שאומר לשון הרע מסלק השכינה מלמטה למעלה (ר' מונא, שם דבר' ה). באותה שעה נכנסו אויבי' להיכל ושרפוהו וכיון שנשרף אמר הקב"ה שוב אין לי מושב בארץ אסלק שכינתי ממנה ואעל' למכוני הראשון (שם איכ' פתיח'). כך אומות העולם מונין את הישראל ואומרין להם אלהיכם הסתיר פנים מכם וסילק שכינתו מכם (בשם ר' יוחנן, שם, זכור עניי). — ורוח הקדש: לכך נכתב פרשת בלעם להודיע למה סלק הקב"ה רוח הקדש מאומות העולם (שם במד' כ). — ובמשמ' לא שם לב לדבר, לא השגיח בו: בשע' שהכת' רבה על הנקודו' את דורש את הכתב ומסלק את הנקוד' ובשעה שהנקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב (ירוש' פסח' ט ב). — סִלֵּק דבר לצדדים, לצד, לצד אחד: גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין מפני הרעי (ר' דוסא, שבת כ ד). ר' יהודה אומר אם היתה דרך (הרבים) מפסיתקן יסלקנה לצדדין וחכ"א אינו צריך (עירוב' ב ד). הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן אם היו אוכלין מסלקן לצדדין (ירוש' ברכ' ו א). זבל שבמבוי מסלקו לצד (שם פסח' ד ח). לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו היא אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין (ברכ' סא.). הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין שברפת ושבחצר מוציאין אותו לאשפה (ת"ר, פסח' נה:). לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו (ר' יהודה בשם שמואל, יומ' פ.). המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו הרי זה לא יסלקם לצדדין ולא יקשרם במתניו מפני שהוא נוהג בהן מנהג בזיון (ר' חייא, ב"מ קה:). — מְסַלְּקֵי דרכים: ושם דרך אלו מסלקי דרכים2 (מד"ר ויקר' ט). — וסִלֵּק את פלוני: אותו היום סלקוהו לשומר הפתח וניתנה להם רשות לתלמידים ליכנס (ברכ' כח.). מה עשה הקב"ה לא עשה אלא מסלק אותם ונתן תורה לישראל (פסיק' רבת' עשר תעשר). וכיון שסלקם הקב"ה בתשובה [אמר] הקב"ה למשה עד שהשעה פנויה לך כתב את הדברים האלה (שם). כשרא' פנחס שמבק' לכלותן חבטן בקרקע ועמד והתפל' וסלקו3 (מד"ר במד' כ). חס הקב"ה על כבוד של אותו רשע שלא יאמרו זו היא שסילקה את בלעם (תנחו' בלק יג, בובר). כי בן הייתי לאבי כשם שבנו של אדם כשהוא תינוק קטן אם יחטא אין אבין מסלק עליו מפני שהוא תינוק קטן אבל אם יגדל ויעמוד על אקמי (פי' דעת) שלו אם יחטא הוא מסלק עליו (מדר' אגדת בראש' ה). היה משקה יין לחמרים אל יאמר להן סלקו את זה ותנו לזה שזה דרך הגזל (ד"א ח). — סִלֵּק עצמו: סלקו עצמיכם מלפני הדבור שלא יצא וישרוף אתכם ומיד היו המלאכים של אש מסלקין עצמן והחיות מסלקין עצמם כדי שלא ישרפו מנשבו של דיבור (פסיק' רבת', אנכי אנכי). — ובמשמ' בִּטֵּל את דבריו: פרה ששתתה מי חטאת ושחטה בתוך מעת לעת זה היה מעשה והיה ר' יוסי הגלילי מטהר ור' עקיבא מטמא סייע ר' טרפון את ר' יוסי הגלילי סייע ר' שמעון בן ננס את ר' עקיבא סלק ר' שמעון בן ננס את ר' טרפון וכו' (תוספת' מקואו' ז יא). ממקום שבית שמאי מביאין טעם לדבריהן משם ב"ה מסלקין לון (ר' חנינה, ירוש' חגי' ב א). סילקו (אדריינוס לריב"ח) והלך לו (פסיק' רבת', י הדבר' א). — ובמשמ' סִלֵּק את פלוני מן העולם4, הביא עליו את המות: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שפורענות גדולה עתידה לבא בדורינו וסילק אלו (רבי שמעון ורבי ישמעאל) מבינותינו (מכילת' משפט' יח). אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם בדין וסילק אתכם בדין ועתיד להחיותכם בדין (רבי אליעזר בשם רבי חנינא, ירוש' ברכ' ט ג). לרעות בגנים אילו אומות העולם וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן (ר"ל, שם ב ח). אמרו יפה אמר בעל התאנה ואם הוא יודע עונתה של תאנתו והוא לוקטה כך הקב"ה יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלקן והוא מסלקן (מד"ר שה"ש, דודי ירד). — ובסהמ"א, סִלֵּק בגדים מן הארץ, הגביה אותם: ישלשל בגדיו כלפי מטה שיראו ארוכים והיא מדת עשירים היושבין בביתם ואינם צריכין לסלק בגדיהם מן הרץ בשביל מלאכה (רש"י, שבת קיג.). כיסי בבלייתא שמסלקין בגדיהן מן הארץ כשהן ארוכין וכופלין אותן כלפי מעלה (שם קמז.). — וְסִלֵּק דבר מפשט: ואין מושחין מלך בן מלך אלא אם כן היתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת (רמב"ם, מלכ' א יב). שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת יבום (הוא, יבום וחליצה ה יב). הצורה המוחשת בחושים בין שתהיה מלאכתית או בלתי מלאכתית רק נבראת כתאר בני אדם אבל נקרא בענינים הטבעים צורה את הענין המעמיד להמין המיוחד בו אשר אלו יכולת לסלקו מן הדבר ההוא לא יהיה הדבר ההוא (מלות הגיון ט). כי אם תרצה לסלק החי תבטל מציאות האדם (שם יב). לחייב לו שלמות אמתית ולסלק ממנו כל חסרון (ר"א הקראי, ספ' ג"ע, הקדמ' ב:). וזאת האמונה היא אמונת הקרי ומביאה לסלק השגחת האל יתברך (שם ג.). ואמנם זה על פי יסודנו שהתורה כונה למחות רושם עבודת כוכבים שמסלקת השגחת השם (שם, הבדל שנה משנה, יד:⋅). ואם תשימו הכונה להנאות הגופיות המטרידות האדם מהגיע לתכליתו זו גם אני אמנע מכם אותן ההנאות שכונתכם אליהם ואסלק טובתי מכם ותשארו על אפיסת הטובות שהן הרעות (ר"י אבן לטיף, שעה"ש כה, השחר ב 104). והשיבו הרועים שאם יקבלו היהודים אשר מטולושא כתב ישו שיסלקו ידם מעליהם אז המירו כלם את דתם (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 6). שכאשר בא עליהם מלך ורצו להשלים עמו היו נותנין לו כל כסף וזהב שבהיכל לשיסלק מלחמתו מעליהם (שם, 8). שכיון שעומד לדבר עם השכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו ולדמות כאלו הוא מלאך השרת (הלבוש, או"ח צה א). ומי שמסלק מחשבתו מן המדות הרעות המקום יעליהו אל המדות הטובות (תק' מדה"נ לרשב"ג כא). כי בין האומר שאין בנפרד שום שנוי ויציאה מהכח לפועל ובין האומר שהיציאה מהכח לפועל איננו שנוי בחוק הנפרד הפרש גדול כי האחד מסלק הכח מהנפרד במוחלט והשני אינו מסלקו ממנו (ר' אברהם שלום בן ר' יצחק אשר, נוה שלום א ו). — ואמר הפיטן: סלק מחבואים שחים ודאים סמן לנבראים סור מטמאים (ר' שלמה בר יהודה הבבלי, אל נשא, יוצ' שבת בראש'). גם היא במאד מחזקה בתקף ובתני נחקקה מעמו בלי לסלקה (אם אשר, יוצ' שבת פרה). — וסִלֵּק את פלו', פִּטֵּר אותו: כשאד' רואה ששני' מדברי' דבר סתר יחד שכניה' לא ילך אצל אחד ויבקש ממנו שגילה לו העניין שמא אינו רוצה לגלות ומתוך כך יסלק אותו בדברי' אחי' (ספ' אורח' צדיקים, שער השקר). — ואפוטרופוס: ואם מפסיד האפטרופ' כמעט הרי בית דין מסלקין אותו מן האפוטרופסות (תשובו' הגאו' הרכבי קעח). אין חושדין אותו לומר שאוכל ושותה מנכסי היתומים אלא א"כ שבאו עדים אליו שמפסיד נכסיהם אז מסלקין אותו ומשביעין אותו שלא הפסיד יותר (טוחו"מ אפוטרופוס רצ). — סִלֵּק שליח צבור, העביר אותו: השתא כל כך אני צריך אפי' מילדותו מרננין עליו (על שליח צבור) עכשיו לא כש"כ שמסלקין אותו (סדר רע"ג ב, סד' תעני' עח.). — ובפרט בדיני ממונות, סלק את פלו', העביר אותו מתביעה, מזכות וכֹח וכדומ' שהיה לו5: נותנין לו מעות ומסלקין אותו (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 48). עכשיו אני עושה לך בדיניהם שעד שמסלקין אותך במעות לא יטלו שכר בית (שם 57). כל זמן שאינה מבקשת תשלומת כתובתה יש לה מזונות ולא נאמר שסילקה במה שהתפיסה וכו' אמר אמימר הלכה מי שיש לו כתובת אשה ובעל חוב ומת והניח קרקע והניח מעות לבעל [חוב] נסלקו במעות לאשה נסלקה בקרקע (שם 78). כי פטרתיו מעתה במאה כספים הללו וסילקתיו מכל הנמצא לי בעולם סילוק מוחלט (תשו' הגא' הרכבי שע). ואינו יכול לסלקו מירושה זו (רש"י, ב"ב קכו:). מי שיצא לדעת והניח נכסיו ואין ידוע להיכך הלך ולא מה אירע לו אין מורידין קרוב לנכסיו ואם ירד אין מסלקין אותו (רמב"ם, נחלות ז ח). לא ימצאו לוקח שהרי אומר למה אטרח ואקח כדי שיבא זה ויסלק אותי (הוא, שכנים יב י). עמדה האשה מדעתה וסלקה את הלוקח (שם יג יד). המצרן קודם ומסלק את הלוקח (שו"ע חו"מ, מצרנות קעה ו). אם מכר אחד מהם חלקו חבירו מסלק הלוקח וכו' הרי בעל הקרקע מסלק אותו (שם נא). כיון שיכול לסלק במעות צריך כתיבה ומסירה (שם הלוואות סו ח). אם רוצה הלוקח לסלק המלוה במעות הרשות בידו וישאר לו הקרקע (שם, גביית חוב קיד ג). מי שהיו לו בני אחיות ובן אח ונתן מתנה לבן אח וכתב שבאותה מתנה סילק כל חלק וזכות מכל ירושתו ומת בן האח יורש הכל (שם נחלאות רפא י). — וְסִלֵּק עצמו: וכשראה שהאריך ימים ובנו רב האיי היה ראוי להיות ראש ישיבה סלק עצמו (ראב"ד, ספ' הקבלה, סד' גאונים). סילק עצמו מגוף הקרקע (רמב"ם, אישות כג ב). שלא סילק עצמו אלא מפירות נכסים אלו בלבד (שם ג). ומעכשיו סילקתי עצמי והבאים מכחי ממתנה זו סילוק גמור לעולם (ר"י ברצלוני, ספ' השטרו' 22). ואפילו אם סילק עצמו מכח החוב ההוא לגמרי וריקן כל כחו בשטר לקונה אפ"ה אם מחלו מחול (שו"ע חו"מ, הלוואות סו כג).

— פֻע', *סֻלַּק, בינ' מְסֻלָּק, מסולק, — שסִלֵּק, הגביה, הסיר אותו: היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו וכו' ר' יהודה אומר אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלא החוט6 גוללו אצלו (עירוב' י ג). היו (בגדי כהנה) מרושלין ומסולקין או שהיו משוחקין ועבד עבודתו כשרה (תוספת' מנח' א ח). האומר ידיי מסולקות מן השדה הזו ורגליי מסולקות מן השדה הזו לא אמר ולא כלום (ר' חייה, ירוש' כתוב' ט א). האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום (כתוב' צה.). דאמרינן דמיה מסולקין וכיון דדמיה מסולקין דיה שעתה (נדה סח:). — ובסהמ"א: כאן לימדך שיהא כתונת כהנים למדת קומתו לא נגררת ולא מסולקת (רש"י, יומ' כג:). והרי בין השמשות כל הקדרות מסולקות מרותחות מן הכירה (הוא, ביצ' כז.). קורה שפירס עליה מחצלת הרי ביטלה שהרי אינה ניכרת לפיכך אם היתה המחצלת מסולקת מן הארץ לששה טפחים או יותר אינה מחיצה (רמב"ם, שבת יז כג). ולא יתכן שיהיה המסולק הנעדר הוא המקבל לצורת המתחדש כי מתנאי המקבל שישאר עם המקובל (ראב"ד, אמו"ר ב, 10). וכן אם היה מחויב שתהיה כל עלה מהוה או מפסדת במקרה ויהיה כל מה שאפשר שיתהוה בהבא ויסולק טבע האפשר וזה חלוף המוחש והאמת בעצמו (ר' משה הנרבוני, המאמ' בבחירה, ד"ח לח). — ואמר הפיטן: זבחים ומנחות מסלקים חטאות ואשמות נפסקים (אשפוך שיחי, סליח' מנח' יוה"כ). — ומסֻלק מן: ושהוא יתברך מסולק מן החסרונות (ר"י אלבו, העקר' א טו). שלשתן קנו כל חלקו של ר' מנחם הנזכר שירש מאביו הנדיב ר' יוסף והוא שלהם לגמרי והוא מסולק ממנו לגמרי (QGJD. I, 77). לומד מאחרים תלמודו עומד בידו ואינו משתכח ומבואר ומסולק מן הספק (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר א ה-ו). (והאפלאטוניים) קראו אותו עצם האחדות או אחד להיותו מסולק מהערך וחבור (ר"א אירירי, שעה"ש ה יב). אם שתהיה תכונת העולם מסולקת מכל מה שימרה את רוחך או שתהיה תכונתך מסולקת ממקבליו (רש"פ, ד כוסות, כוס תנחומ' ב). — מְסֻלָּק דמים, חסר דמים, מצֻנן: ואני יושב בחדר גדול שאינו מקבל חימום הראוי ומסולק דמים אני (שאילת יעבץ ב עג, כה::).

— הִתפ', *הִסְתַּלֵּק, נִסְתַּלֵּק, — כמו קל, עלה: מנין אתה אומר שהראה הקב"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מוקרבים וכהנים משרתים ושכינה מסתלקת (ספרי, במד' קיט). מחמ' החלב הדמין מסתלקין (ר' מאיר, ירוש' נדה א ה). אמר ר' [מאיר] מעשה נסים הקב"ה עושה עם התינוק הזה כיצד עד שלא תלד האשה מושכת דמים משילדה הדמים מסתלקין לשדים ונעשה חלב והתינוק יונק מהן (תנחו' תזריע ה, בובר). — עלה והוסר: זה מנהג גדול היה בירושלים פורסין מטפחת על גבי פתח כל זמן שהמטפחת פרוסה אורחין נכנסין נסתלקה המטפחת אין רשות לאורחין ליכנס (תוספת' ברכ' ד ח). התחיל לתקוע תקיעה שנייה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות ועדיין חמין מונחין (דבי ר' ישמעאל, שבת לה:). היו יושבין ונסתלקה מחיצה ביניהן (פסח' פו:). ובאותו היום שנסתלקה סנהדרין של צדוקים (וישבה סנהדרין של ישראל) עשואוהו יום טוב (מגי' תענ' י). בברוח דוד מפני אבשלים (בנו היה אביתר עומד) עד שעלה במעלה הזיתים ושאל באורים ותומים ונסתלק אביתר מן הכהונה הגדולה ונכנס צדוק [הכהן] תחתיו (סדעו"ר יד). — ובמשמ' עלה והלך לו: קידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו קידש כל אחת אומרת אותי קידש נותן גט לכל אחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק דברי רבי טרפון וכו' גזל אחד מחמשה ואינו יודע מאיזה גזל וכל א' אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהן ומסתלק דברי רבי טרפון (יבמ' טו ז). במה דברים אמורים באילו העושין בעפר שחור אבל באילו העושין בעפר לבן כונס את גורנו ומסתלק (תוספת' ב"מ ח כז). חמשה שהביאו זבח אחד כולן סומכין עליו ולא כולן כאחד סומכין עליו אלא כל אחד ואחד סומך ומסתלק (שם מנח' י יד). הניחה ויצא היה בה תבואה לקצור וזיתים לבצור וענבים למסוק וכו' אוכל שנה אחת ומסתלק (ר' אלעזר, שם ערכ' ה א). ר' אליעזר אומר מטמאין במשא ומה אם מטמאין במגע הקל לא יטמאו במשא חמור אמר לו ר' עקיבא אם מטמאין במגע המרובה יטמאו במשא מועט אמר לו ר' אליעזר מה זה עקיבא והלא טומאת אוהל מועט משניהן והרי הן מטמאין בה ואין מטמאין באוהל המועט לא במשא מרובה נסתלק ר' עקיבא וקפץ ר' יהשע וכו' (שם אהיל' ג ז). כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן ושנה לו פירקו נסתלק אהרן וישב לשמאל משה נכנסו בניו (של אהרן) ושנה להן משה פירקן נסתלקו בניו אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן (ת"ר, ערוב' נד:). מעשה בחסיד אחד שלקח משני בני אדם ולא היה יודע מאיזה מהן לקח ובא לפני רבי טרפון אמר לו הנח דמי מקחך ביניהם והסתלק (ב"ק קג:). הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק (רבא ואיתימא רב פפא, בכור' יח:). והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו וכי אוכלין היו אלא נראין כאוכלין ראשון ראשון מסתלק (משום ר' מאיר, מד"ר בראש' מח). אמר (גביעה בן קוסם) מה כתיב ארור כנען עבד עבדים וגומר הרי הארץ שלנו והם עבדים לאדני המלך ונסתלקו משם בבושת פנים (שם סא). אמר לו גביעה בן קוסם אדוני המלך ס' ריבוא בני אדם עשו אצלם רד"ו שנים מהם כספים ומהם זהבים שנוטלים בשכרן דינר ליום ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיע לק' שנה עד שנמצאת ארץ מצרים לטימון ונסתלקו משם בבשת פנים (שם). כיון שראו שנסתלקו ישר' מסביבותיהם יצאו מחרפין ומגדפין שנאמר יצאו ניצבי' (שם במד' יח). אם אשה את דברי עמי ואם רוח את הסתלקי מלפני (פסיק' רבת', ויהי בעת שסרחה). כשראו מלאכי חבלה שהוא מקטרג אותן אמרו לא יהי' לנו עסק לקטרג כל ימים שזה מקטרג יפלו ביד זה שלא יעמדו אבותיהם עלינו למה קטרגתם את בנינו נסתלקו מלאכי חבלה (מד"ר שמות מז). — הִסְתַּלֵּק מן הספק: עשה לך רב והסתלק מן הספק (רבן גמליאל, אבות א טז). — וְהִסְתַּלֵּק לצדדין: מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע שהיו מהלכים בדרך והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכי' (ר' אבהו, ירוש' ברכ' ב ט). ומהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה ומסתלקין לצידי הדרכים מפני יתידות הדרכים (ב"ק פא.).—  וכן שם דבר בתור נושא: אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחשת אלא בימי שלמה ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה (זבח' סא:). אין נזקקין לדין אלא במקום מכריעין ואין מושיבין את האדם אלא כמידותיו נסתלק הדין אין רשאי להשיב (תוספת' סנה' ז ו). המן בזכות משה הבאר בזכות מרים בזכות אהרן ענני כבוד וכו' מת משה נסתלקו שלשתן ושוב לא חזרו (רבי יוסי, מד"ר שה"ש, שני שדיך). כשיצאו ממצרים העלה להם [הקב"ה] את הבאר והיו נוטעין על מימיה והיו האילנות עושי פירות בני יומן משנסתלקה הבאר [נסתלקה הטובה] (תנחו' קדוש' ז, בובר). — ושם מפשט, חרון אף: כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם (ר' עקיבא, סנה' י ו). א"ל בר קפרא לרבי ראיתי חוטמי שנשר א"ל חרון אף נסתלק ממך (ברכ' נו:). כל זמן שע"ז בעולם חרון אף בעולם נסתלקה ע"ז נסתלק החרון (ספרי דבר' צו). — ושכינה: והאומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל (רבי אלעזר, ברכ' כז:). בעוון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל (שבת לג.). ועל גילוי עריות כיצד אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי כל זמן שישראל פרוצין בעריות שכינה מסתלקת מהם שנאמר וכו' (מד"ר במד' ז). מהלך אין כת' כאן אלא מתהלך מקפץ ועולה עיקר שכינה בתחתונים הייתה כיון שחטא אדם הראשון ניסתלקה לרקיע הראשון חטא קין עלה לרקיע השיני וכו' (ר' אבא בר כהנא, שם בראש' יט, הוצ' תיאוד'). כיון שנסתלקה שכינה מעל גביהם לבשו מלאכות (שם נ). — ורוח הקדש: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל (סנה' יא.). ופנחס אמר אני כהן גדול ובן כהן גדול ואלך אצל עם הארץ זה בין דין לדין ספת ההיא עלובתא ושניהם נתחייבו בדמיה פנחס נסתלקה ממנו רוח הקדש הדא הוא דכתיב ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם (מד"ר ויקר' לז). באותה שעה היה משה מתיירא ואו' תאמר שמא נסתלקה ממני רוח הקדש ושרתה על הנשיאים (רב הושעי', שם במד' יב). אמר הקב"ה מעלה אני עליכם כאילו כבר הייתי צריך לסבול בו את עולמי והבאתם לו באותה שעה נתיירא משה אמר בלבו תאמר רוח הקדש נסתלק' ממני ושר' על הנשיאי' או שמא נבי' אחר עמד וחידש את ההלכ' וכו' (הוא, שם שה"ש, יפה את). — ונשמה: מעשה בי ר' ליעזר שהיה גוסס ערב שבת עם חשיכה וכו' נכנסו אצלו והיו שואלין אותו והיה אומר להן על הטמא טמא ועל הטהור טהור ובאחרונה אמר טהור ונסתלקה נשמתו (ירוש' שבת ב ו). — ועלה והלך לו מן העולם, מת: בזמן שהרשעים באין לעולם רעה באה לעולם שנ' בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה וכשמסתלקין פורענות מסתלקת עמהן (תוספת' סוט' י ב). ששמחה היא לפני הב"ה כשהרשעים מסתלקין מן העולם (מגי' תענ' יא). שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם נסתלקו צדיקים מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם (ספרי דבר' לח). אמר (משה) לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתן של כל אחד ואחד ואין דעתן של בניך דומין זה לזה וכשאני מסתלק מהן בבקשה ממך מנה עליהם מנהיג שיהא סובלם לאחד ואחד לפי דעתו (מד"ר במד' כא). הלך מלאך המות אצל משה ואמר לו הקב"ה שלחני אצלך שאתה מסתלק ביום הזה אמר לו משה לך מכאן שאני מבקש לקלס להקב"ה (ר' מאיר, שם דבר' יא). לאשתו של מלך שהיתה מסתלקת מן העולם אמרה לו חי אדוני המלך אני מפקדת אותך על בני (שם, שה"ש, צוארך בחרוזים). והיה ר' מאיר שמח ואמר דומה שמתוך תשובה נסתלק ר' וכיון שקברוהו באתה האור לשרוף את קברו (שם רות, ליני הלילה). והיו נדב ואביהוא מהרהרין בלבם ואמרו אימתי שני זקנים הללו מסתלקין כדי שניטול שררה ונהיה אנחנו ראשונים לכל דבר (תנחו' אחרי יג, בובר). — ובסהמ"א, הִסְתַּלֵּק בן אדם, הלך לו: בסימטא קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים ובני אדם העושין סחורה זה עם זה בשוק ורוצים לדבר דבריהם בנחת וישוב הדעת מסתלקין לשם (רש"י, כתוב' פד:). ומשם ואילך אינו רשאי ליכנס בשדות שדריסת הרגל קשה להן ומסתלקין לצדי הדרכים מפני היתדות (טוחו"מ זכיה מהפקר רעד). — ובהשאלה, עזב את דעתו: שתק ונסתלק מטעמו (גיאוניקה ב, גינצבורג 227). — ושם מפשט: וסבר ר' יהודה כי מעת שקיעת החמה ועד שיסתלק זהרה מעל הארץ ויכסיף דמדומה מן הרקיע זהו בין השמשות (ר"נ, ברכ' ג:). צורות מתחדשות חוזרות חלילה על החומר תסתלק אחת ותחול אחרת (ראב"ד, אמו"ר ב 9). אמנם כפי השכל חומר משותף להם וזה כי צורת הביצה תסתלק ואז יהיה עוף (שם 10). ותחלת מה ששולח שם התנועה הטבעית הוא על תנועת האש והאויר עולים ותנועת המים והארץ יורדים לפי שלכל אחד מאלה הארבעה צד בו נוח בטבע ואליו יתנועע בטבע כאשר נסתלק מכריח היה מונע אותו ממנה (שם ג 13). הבושת והאמונה נצמדות כשתסתלק האחת תסתלק חברתה (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג 21). אבל המעשה שצוהו לעשות בביתו איננו מסתלק מעליו כל ימי עמדו בו ועבדו את אדניו (הוא, חו"ה, הקד' 9). ומי שפקד שכלו מסתלקות מעליו המעלות האנושיות כלן (שם הבחינה ה). ואם איננו (הבוטח ביי') בעל ממון יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו מפני שנסתלקו מעליו החובות שהוא חייב בה לאלהים ולבני אדם בעבורו (שם הבטחון, פתיח'). ואם הוא מגביר עבודת האלהים ובוחר ביראתו ובוטח בו בעניני תורתו ועולמו וכו' יסתלק מעליו טורח הגלגול והסבוב בהבאת טרפו (שם ג). ומהם מצות תלויות בדברים כשימצאו מתחייבין בם וכשיפקדו יסתלקו כמצות מילה למי שאין לו בן (שם אהבת יי' ז). וכל המכות האלה היו באות באזהרה ובהתראה ובמועד ומסתלקות כדי שיתברר כי הם בכונה מאת אלוה (הוא, הכוזרי א פג). ואחר שיצאו ויעמדו על ההר הזה יסתלק הרהור שמהרהרין אחריך (רמב"ם, יסודי התורה ח ב). וכל אלו השמות המורים על מיני תנועות בעלי חיים כולם יתואר בהם יתעלה על הדרך שאמרנו כמו שיתואר בחיים כי התנועה מקרה דבק לבעלי חיים ואין ספק בי בהסתלק הגשמות יסתלקו כל אלו (ר"ש א"ת, מו"נ א כו). וכאשר הסתלק היחס בינינו ובינו יתברך רצה לומר בינו ובין זולתו יתחייב הסתלק הדמיון גם כן (שם נו). כי כל אפשר אמנם הוא אפשר על האמת בעתיד קודם שיצא מציאות אחד משני האפשרים אבל אחר צאת מציאות מה שיצא הנה הסתלק אותו האפשר (מלות ההגיון ד). — ובדיני ממונות, נִסְתַּלֵּק מתביעה, זכות וכדומ': ואם הביא יתומים ראיה שהם השביחו נסתלקים בדמים (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 45). הגיע זמנו להסתלק מן השדה והיו שם זרעים שעדיין לא הגיעו להמכר (רמב"ם, שכירות ח י). אם תרצה להיות השדה שטרפה שומה לך בכל המאתים שיש לך הרי מוטב ואם לאו הילך מאתים של חובך והסתלק (הוא, מלוה ולוה יח ט). ונתפרשנו עכשיו זה מזה ונסתלקנו כל אחד ואחד ממנו מעל חבירו (ר"י ברצלוני, ספ' השטרות 50). וכך אמרו לנו פלוני בן פלוני זה ופלוני בן פלוני זה מעכשיו נסתלקנו כל אחד ואחד ממנו זה מביתו וחצרו סילוק גמור מהיום ולעולם (שם 123). ועל ס"ת אין מועיל סילוק כי אי איפשר להם להתסלק שלא ישמעו קריאת הספר אלא א"כ יש להם ספר אחר (טוחו"מ, סנה' ז). באו שניהם אדוקי' בטלית ואמרו להם צאו וחלקו את דמיה יצאו וחזרו והרי היא תחת יד אחד מהם זה טוען הודה ונסתלק ממנה וזה טוען שכרתיה לו או נתגבר עלי וחטפה המע"ה (שו"ע חו"מ, קלח ח). שאם אמר בפני עדים הוו עדים שנסתלקתי אין צריך יותר שר"ל נסתלקתי כדין בקנין (שם, מצרנות קעה כט). אבל אם לא נסתלקו משמירתו הוא פטו' והם חייבים (שם נזקי' שצו ז).

— נִפע', °נִסְלַק, — כמו פִע': ואם הביא יתומים ראי' שהם השביחו וכו' שמוה כמה הוא שוה ונסלקים במעות (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 45). ופתר באין אלפים אבוס בר במקום שאין הבקר יסלק הבר וזו טעות גדולה (דונש, תשו' על רסע"ג 53).