*, סומך, ש"ז, — א) הטבעת שבאמצע העֹל שלתוכה נכנס ראש המחרשה או ראש העגלה הנמשכת ע"י הבהמה1 הטמאין שבעגלה העול של מתכת והקטרב וכו' הסומך2 והמחגר והתמחויות וכו' (כלים יד ד). — ב) מ"ר סֹמְכוֹת, עמוד וקורה התומך בדבר: ודע כי פרשנו בספר התוספת מסלות לבית ה' סומכות ואיננו רחוק אצלי עתה להיותם קורות התקרה מפני שראיתי הערב קורין לקורות סמך ומסעד (ר"י א"ת, ספ' השרש' לריב"ג, סלל). ולעמוד ברזל העמוסים שנים סומך וסומכות ידוע (שם, עמד). — ג) בדקדוק, השם שאליו מחֻבר שם הנסמך ביחס הסמיכות: וימצא בסמיכות הזה בלשון הקדש כי פעמים ישוב הסומך נסמך והנסמך סומך כמו תולעת שני ואת שני התולעת והוא כשיתכן כל אחד מהם סומך ונסמך והכל לפי הענין והביאור (רד"ק, השרשים, פשת).