*, ש"ז, מִשְעָן ותמיכה, — כמו *א. סמיכה ג): אבל מביאין גרוגרות וצימוקין והוצני פשתן מחוצה לארץ בארץ אבל לא מארץ לחוצה לארץ ועושין אותם בארץ ורבי התיר מחוצה לארץ לארץ ועושין אותן בארץ סמך חוצה לארץ (תוספת' שביעי' ד יט). בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות שחלחלו מן הגשמים פרק למועד סמך לעולי רגלים כדי שיהיו מתוקנין בשלשה רגלים אילו (שם שקל' א א). וכותבין בדיו שהרי יש לו סמך מן המקרא ואני כותב על הספר בדיו (מסכ' ס"ת א א, הוצ' קירכהיים). — ובמשמ' קרוב, כמו סָמוּךְ: התקינו שיהא זה נפדה סמך לחומה (מעשר שני ה ב, כ"י פטרבורג, הקדם א א, 45). לא הי' עומד (הצלם של נבוכדנאצר) עד שהבי' כל כסף וזהב שבירושלם ושפכו לפניו דימוס סמך על רגליו (מד"ר קהל', וישב העפר). — ובסהמ"א: מפני שראיתי הערב קורין לקורות סמך ומסעד (ר"י א"ת, ספ' השרש' לריב"ג, שרש סלל). ואמר הלא שמעת על דרך הקבלה והסמך ובו' הקדים הידיע' מצד הראי' (הוא, חו"ה הקד'). אמרם אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם וכו' שלא ישיג אדם קיום דברי התורה והוא השגת האמתות אלא ביגיעה רבה וכו' וסמך הדבר הזה לכתוב מועיל מאד להמון השומעים כדי שיתאמת אצלם (ר"י ב"ר אנטולי, מלמד התלמיד' קיז.). ואין לשנות המנהג מאחר שנמצא סמך וסעד לדבר (תניא ג:). ועל זה סמך רגילות עכשיו שישראלי' לוקחין מן הגוים חובותיהם מן יינם (התרומה, יין נסך קסט). נהגו העולם לעשות מצה של מצוה שלשה ממדה אחת ויש סמך למנהג (סמ"ג, מ"ע מא). — סֶמֶךְ גדול: ויש מכאן סמך גדול למאי שאין מפרישין תרומות ומעשרות באלו הארצות (ר"ש, דמאי א ג). — ואמר הפיטן: סמך ותקף אות ופלא לגדלה שרפת נשמה וגוף לא כלה (אמוני שלמי, סליח' מוסף יוה"כ). סמך אשישי ענב מהול במים ופס מן הרפתים בקר זבחי עבודיך (ציון צפירת, קינ'). — ורגיל בלשון החדשה, ביחוד עם מלת היחס על סֶמֶךְ.