1, שם אות ס:  מאן דא' לרעץ ניתנה התורה עי"ן מעשה ניסים מאן דאמ' אשורי ניתנה התורה סמ"ך מעשה ניסים (ר' לוי, ירוש' מגי' א יא).  תורת הראשונים לא היה לא ה"א שלהם ולא מ"ם שלהן סתום הא סמך סתום (רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא ורבי סימון, שם). נו"ן סמ"ך עי"ן נונא סמא לעינים  (שמואל, נדר' נד:).  אמר לו רבי עקיבא דייך פפיס כל מקום שנאמר שישה כתיב בשי"ן וכאן בסמך (מד"ר שה"ש, לסוסתי).  אנו קוראין מסמרות בסמך ואין כתיב אלא משמרות בשין (פסיק' רבת', ביום השמיני).  ס  סמ"ך  אל תקרי סמך אלא סומך מך זה הקב"ה שהוא סומך מכים נופלים שנ' סומך ה' לכל הנופלים (מדר' א"ב דר"ע ס, ביהמ"ד ילניק ג). ומ"ר סְמֵכִים, סמיכין: כתב לאלפים עיינים וכו' למימים סמכים ולסמכים מימים (ספרי, דבר' לו) .  וכתבתם שיהא כתיבה תם שלא יכתוב אלפין עינין וכו' מימין סמיכין סמיכין מימין (ר"ג ברצלוני, הלכ' ס"ת, גנזי מצרים, אדלר 32).— ובסהמ"א:  אשר יאמר אסה בחסר נון נסה ונון זה במנסה וסמך וכשרים (דונש, לדורש החכמות).  וכן צריך אדם להזהר ולהבדיל בין ו"ו ובי"ת רפה ובין סמ"ך לצד"י ובין כ"ף לקו"ף וכו' (רד"ק, מכלול שדה"פ עג.). ושכחת לסמך אין מתקן אשר עשה לכל מוכן מסכן והמריחים למסריחים השיבן והרבן בפיו יהיה לסרבן ואז סמך לנון ענה ברעד אני אהיה לכל מעד למסעד הלא אם תעשה אתה נמוכים בצאתך הן אני אעשה סמוכים (ר' שלמה שרביט הזהב, כהנא 17).