סְנֻפַּר – מילון העברית הישנה והחדשה / אליעזר בן־יהודה

סְנֻפַּר

°, ש"ז, — אולי בריה בעלת סְנַפִּיר: האוכל לסנופר משום חפר (Elbog. Stud. 177).