°, א) ת"ז, נק' סְפוֹגִית, — שיש לו סגולות הסְפוֹג, מלא נקבים, תָּפוּחַ, porös; poreux; porous: אמר הרמש הזה בעל יציר' דקה ומטבע נפלא וזה שטבעו קר מאד וגופו ספוגי פתוח הנקבים ויכנס בו האויר ויקפ' מחוזק קור טבעו (ר' קלונימוס, בע"ח ה ח). כי ברא השם לכל נפש חיה ריאה ספוגית להוציא מן הגוף הרוח החם וישאפו האויר הקר (ר' בנימין איש רומי, מבוא הלשון לספ' מרפא לשון). האדמה פוריה מאד יען בלולה היא בחלקי מלח גם ספוגית היא מאד ולכן לא יחרוש בזעת אף החורש את חרישו (ר"ש בלוך, שבי"ע ב, טוניס, ה:). — הכח הַסְפוֹגִי: החוק הג' הוא שיהיו הגופין משתוקקין לעמוד בגושיותם ושיעור התפשטותם ואילו יתעצר אחד מהן במכבש ויוכרח להתקטן ולהצטמצם אזי ישוב אח"כ להיות חוזר ומתפשט כטבעו וזה נק' בפי החכמים כח הספוגי וכל גשם שיוכל להתצמצם בקלות נק' גוף ספוגיי (מודע לבינה, אגרות חכמה, אגר' ו, הגהה ב, כלל ז).  — °ב) ש"ז, — מין עץ: הספוגי (קראק אייכע) גדל באזיא ובאיראפא הדרומית (שיינהאק, תולד' הצמח' ב, מח).