°, ת"ז, נק' סְפוֹגיּית, מ"ר ספוֹגיִּים, — כמו ספוֹגי: והיה זה ההרגש בעל קול בכח כמו הנחשת והאבן והגשמים הקשים כי הם בכח בעלי קול וכאשר הכם דבר חודש מהם קול בפועל לא כמו הנוצה והספוג או התבן או מה שדומה להם ממה שחלקיו ספוגיים הרבה (ראב"ד, אמו"ר 28). לדעתנו הסברא האמתית סוברים שהאויר הוא ספוגי ולכן יוכל להתנועע בו הגשם ואם הכל מלא ממנו אפודי, מו"נ א עג. חלקי האויר הספוגיים יתקשו ויוקטנו (נורבוני, שם עג). ומציאותו (של האויר) בהוים כדי שיהיו ספוגיים ודקים וקלים (קאנון א א ב). ולא היה זה כאבנים הרפים הספוגיים בלבד כי אם גם החלמיש שהוא האבן המקשי החזק (ר"י אברבנאל, זבח פסח על הגדה, ד"ה הללויה). והנה האיד היבש שהוא שרש לרוח יתהוה בארץ מחום השמש המגיע אליה בשני פנים, אחד מהם קרוב מפני הארץ הספוגיים והוא אשר ימלט ממנה ויגביה לעלות עוד ירד כשיתקרר ויהיה ממנו הרוח והשני זה האיד הווה בבטן הארץ העמוק (ר' אברהם שלום, נוה שלום א ז, ז:). וליחת חולי השני שזכרתי יוצאה מגופים ספוגיים המושמי' באשה סמוך לכלי הזרע שבצואר (מורפורגו, שמש צדקה א, סח:), שבהיות העב ספוגיי ורפה שלא ישפכו כל מים שבתוכו רק יהיה כאבן קשה בלתי נשפך (האלשיך, פי' איוב לח ל). שמסבת המקשיות נכונו לקבל האור ולהאיר ובהפרד המקשיות ויהיו ספוגיים האור יעבור (יש"ר מקנדיה, אגר', הכרמל תרכ"ז תמוז 343). ותמצא עוד שהמים הקרים כשהאדם שותה אותם בצמא נכנסים באצטומכא והיא יבשה מן הצמא וספוגיית ומזקת לאדם שנכנסים בכל חלקיה (ר' יצחק אבוהב, נהר פישון נא:).