*, ש"ז, מ"ר סִפּוּגִים, — שה"פ מן סִפֵּג, — נִגּוּב וְקִנּוּחַ: ראה (הזב) אחת והפסיק כדי טבילה וסיפוג ואח"כ ראה שתים או אחת מרובה כשתים וכו' והפסיק כדי טבילה וספוג ואחר כך ראה אחת הרי זה זב גמור ראה אחת מרובה כשלש וכו' שהן כדי שתי טבילות וכשני ספוגין הרי זה זב גמור (זבי' א ד-ה). כיצד ראה שלש ראייות אם אין בין ראשונה לשלישית כדי טבילה וסיפוג אין בידו אלא אחת (תוספת' שם א יב). — ובסהמ"א: אם יאדים העור הרבה מן סיפוג וחיכוך (צידה לאורחים, כ"י פלורנצה).