סופר, ש"ז, מ"ר סֹפְרִים, סוֹפְרִים, סמ' סֹפְרֵי, — א) מי שמלאכתו או משרתו לכתב בְּסֵפֶר, Schreiber, Schriftkundiger; scribe: מני מכיר ירדו מחקקים ומזבולן משכים בשבט סֹפֵר ושרי ביששכר עם דבורה (שפט' ה יד-יה). הנה לשקר עשה עם שקר סֹפְרִים הבשו חכמים חתו וילכדו (ירמ' ח ח-ט). ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הַסֹּפֵר1 והשלך אל האש (שם ו כג; גם שם כו; שם לב). ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וקסת הַסֹּפֵר במתניו (יחזק' ט ב). לשוני עט סוֹפֵר מהיר (תהל' מה ב). ויהונתן דוד דויד יועץ איש מבין וְסוֹפֵר הוא (דהי"א כז לב).ומהלוים סוֹפְרִים ושטרים ושוערים דהי"ב לד יג. — משפחות סוֹפְרִים: ומשפחות סוֹפְרִים ישבו יעבץ (דהי"א ב נה). — ב) סוֹפֵר, סֹפֵר הַמֶּלֶךְ, אחד משרי מלכי ישראל שהיה תפקידו לכתב בספר כל עניני המלכות, דברי הימים של המלך וכיוצא בזה: וצדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר כהנים ושריה סוֹפֵר (ש"ב ח יז). ואלה השרים אשר לו (לשלמה) עזריהו בן צדוק הכהן אליחרף ואחיה בני שישא ספרים יהושפט בן אחילוד המזכיר (מ"א ד א-ג). ויעל סֹפֵר המלך והכהן הגדול ויצרו וימנו את הכסף הנמצא בית יי' (מ"ב יב יא). וירד בית המלך על לשכת הַסֹּפֵר והנה שם כל השרים יושבים אלישמע הַסֹּפֵר ודליהו בן שמעיהו וכו' (ירמ' לו יב). ויקראו סֹפְרֵי המלך בחדש הראשון בשלשה עשר יום בו ויכתב ככל אשר צוה המן (אסת' ג יב). וכראותם כי רב הכסף ובא סוֹפֵר המלך ופקיד כהן הראש ויערו את הארון (דהי"ב כד יא). — סֹפֵר שַׂר הַצָּבָא: ומן העיר לקח סריס אחד אשר היה פקיד על אנשי המלחמה ושבעה אנשים מראי פני המלך אשר נמצא בעיר ואת סֹפֵר שר הצבא המצביא את עם הארץ (ירמ' נב כה). — שבנא הַסּוֹפֵר, שפן הַסּוֹפֵר, אלישמע הַסּוֹפֵר וכו'. — ובתו"מ: היה עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין איש פלוני מגרשת את פלונית ממקום פלוני ואומר זה שמי וזה שם אשתי פסול לגרש בו (גיט' ג א). כתב הסופר וכו' וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה לאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש ושוב' מיד האשה תצא מזה ומזה (שם ח ח). מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו יושבין על גב מעלות בהר הבית ויוחנן סופר הלך במקור נדפס 'הלה' לפניהם וכו' (תוספת סנה' ב ו). והם (בני שמואל הנביא) לא עשו כן אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן ולסופריהן (שבת נו.). מי שיש לו בית בחצר השותפין ה"ז לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן לא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי (ב"מ כא.). — סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִים: סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה ושני סופרי הדיינין עומדין לפניהם אחד מימין ואחד משמאל וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין (סנה' ד ג). ומחוקק מבין רגליו אלו שני סופרי הדיינים שהם עומדים לפניהם (מד"ר בראש' צח). וחמשה אנשים מרואי פני המלך הרי אחד עשר וכשהוא אומר שבעה להוסיף עליו שני סופרי דיינין שיושבין לפניהם (שם שה"ש, הנה מטתו). — סוֹפְרֵי כּוּתִים: נומיתי לסופרי כותים מי גרם לכם לטעות דלית אתון דרשון כרבי נחמיה (ר"ש בן אלעזר, ירוש' יבמ' א ו). — אֲבַק סוֹפְרִים: כתב במשקין במי פירות באבק דרכים באבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור (שבת יב ה). — קוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים: אלו עוברין בפסח כותח הבבלי וכו' וקולן של סופרים2 (פסח' ג א). — טָעוּת סוֹפֵר: אחריות טעות סופר הוא (כתוב' נא.). — ובסהמ"א: אמר להן רב לסופריו וכן אמר להן רב הונא לסופריו כשתכתבו בשילו כתבו בשילו וכו' ואע"פ שמסרו לכם דברים בשילו (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 55). והכין לך לצרכך שנים יועצים והפקיד עליהם שני סופרים ונתן לך מן העבדים והשמשים בצרכך בעולם הזה (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ט). לא ישכירנו (את הבית) לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי שכותב השטרות (רמב"ם, שכנים ו יא). — סוֹפֵר הַיְּשִׁיבָה: ומן יש' סופר היש' בחורנו המהיר בתו' ה' (JQR. XVIII. 404). תשובה למכתב רבי נתן בר שמואל סופר הישיבה בעיר מצרים (ר"י הלוי, דיואן, ברודי 214). — סוֹפֵר הָעִיר: הכא במאי עסקינן בסופר מתא שהוא סופר העיר שכותב שטרות וספרים (רגמ"ה, ב"ב כא.). ואחר אשר הגיעו עורות ראובן באנקונה ונמכרו ונכתב המכר בספר סופר העיר במשפט המקום ההוא (מהרשד"ם, חו"מ נד). — סוֹפֵר סת"ם: סופר ספרי תורה תפלים מזוזות. — ג) בפרט סוֹפֵר בתורת האלהים, בצבור היהודי בגלות בבל, סוֹפֵר וחכם בתורה ושופט ודין וראש הצבור: הוא עזרא עלה מבבל והוא סֹפֵר מהיר בתורת משה (עזר' ז ו). לעזרא הכהן הַסֹּפֵר סֹפֵר דברי מצות יי' וחקיו על ישראל (שם יא). — ואמר בן סירא: חכמת סופר תרבה חכמה וחסר עסק הוא יתחכם (ב"ס גני' לח כד). פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום אמר לי רבי מאיזה מקום אתה אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני וכו' (רבי יוסי בן קסמה, אבו' ו ט). שנים שאכלו כאחת מצוה ליחלק במה דברים אמורים כששניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא (ברכ' מה:). בא אלי חבר אחד ואמר לי סופר אתה אמרתי לו מה שהוא (פדר"א א). — ובפרט הַסּוֹפְרִים חכמי התורה בדורות שאחרי עזרא: שער חדש ששם חידשו סופרים את ההלכה (ירוש' עירוב' ה א). רב חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בי רבי חנינ' ולוי תריהון אמרין נעשה כמי שחבשוהו סופרים (שם כתוב' ה ג). הניחו סופרים לי ואומר כמין חומר אבל נראה הוא כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מעשה בהמה (מד"ר במד' ט). — מִקְרָא, עִטּוּר, תִּקּוּן סוֹפְרִים: מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני (נדר' לז:). וילכו סדומה ואברהם עודנו עומד לפני יי' אמר ר' סימון תיקון סופרים זה שהשכינה היתה ממתנת לאברהם (מד"ר בראש' מט). — ובסהמ"א: גם כן בדברי יחיד שיש לנו במקרא מלות הם תקון סופרים ואמרי כי כתבו הנביאים אם כן למה נקראו תקון סופרים (ראב"ע, צחות, סוף). בנדרים בפ' אין בין המודר קראום עטור סופרים פירוש הסרת הסופרים תרגום הבמות לא סרו לא עטרו (רשב"א, מאמר על ישמעאל לד. הוצ' פרלס). — דברי סוֹפְרִים: איסור מצוה שניות מדברי סופרים (יבמ' ב ד). חומר בדברי סופרים מבדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב (סנה' יא ג). זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי ר"מ רבי יהודה אומר על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ר"ש אומר אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים (שם בבלי פז.). — ד) *מלמד את הַסֵּפֶר, מלמד מקרא לתינוקות: ר' מאיר אומ' בזמן שהמאורות לוקין סימן רע לשונאי ישרא' מפני שהן לימודי מכות מושלו משל למה הדבר דומה לסופר שנכנס לבית הספר וא' הביאו לי רצועה וכו' (תוספת' סוכ' ב ו). שבעה אין להם חלק לעולם הבא ואלו הן לבלר וסופר וטוב שברופאין ודיין לעירו וכו' (אדר"נ לו). אף מי שיש לו אשה ובנים ואינן עמו באותו מקום לא ילמד סופרים (ירוש' קדוש' ד יא). ואל בית הדמי' על אשר המית את הגבעונים שלח דוד וקראן אמר להם מה לכם ולבית שאול אמרו לו על ידי שהמית ממנו שבעה אנשים שני חוטבי עצים ושני שואבי מים וסופר וחזן ושמש (ר' לעזר, שם סנה' ו ט). שוב מעשה בעכו"ם אחד שהיה עובר אחורי ב"ה ושמע קול סופר שהיה אומר ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד (שבת לא.). עזרא תיקן להן לישראל שיהיו מושיבין סופר בצד סופר (ב"ב כא:). מלך בשר ודם אינו יכול להיות עושה מלחמה ולהיות סופר ומלמד תינוקות והקב"ה אינו כן אתמול בים וכו' והיום במתן תורה (מד"ר שמות כח). ד"א ושם דרך אלו סופרים ומשנים שהן מלמדין את התינוקות באמונה (רבי ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא, שם ויקר' ט). תני רבי שמעון בן יוחאי אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים (שם, איכ' פתיח'). ב"ו שמוליך את בנו לבית הספר וסופר עומד ומבקש להכות את בנו מפני שברח וכל זמן שאביו עומד שם אינו מכה אותו בפניו (אג' בראש' ל). בו ביום דרש ר' עקיבא בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה כקטן שהיה קורא את ההלל בבית הספר שהסופר פותח והן עונין אחריו על כל ענין וענין (Elbogen, Stud. 7). — בֵּית הַסּוֹפֵר כמו בית הספר: דרש ר' עקיבא בשעה שעלו ישר' מן הים שרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה כקטן שהוא קורא את ההלל בבית הסופר וכו' (תוספת' סוט' ו ב). חמש מאות בתי סופרים היו בביתר וקטן שבהם לא היה פחות משלש מאות תינוקות (רבן גמליאל, מד"ר איכ' בלע ה'). ועל פליטת בית סופריהם ועל גרי הצדק ועלינו יהמו נא רחמיך יי' אלהינו (על הצדיקים, תפל' יח). — ה) מחבר ספר, מי שאמנותו חבור ספרים, Schriftstellewr; auteur; author, רגיל בדבור ובספרות העברית החדשה. — סוֹפֵר אֲהָבִים, מחבר ספורי אהבה: ערוכים בטעם מבחר סופרי אהבים (רמא"ג, דביר, הקד'). — וכמו כן סוֹפִיר: עד שיהיה סופיר ראש בין ידיו השני יצובו (תולידו שומרונית, REJ. XLV. 90). — ו) ובחכמת החשבון מספר הכֹּפל או המחלק מספר אחר, Vervielfältigungszahl; facteur; factor: המספר יקרא סופיר לאי זה מספר שיוכפל באי זה מספר ויוליד כמותו (יש"ר מקנדיאה, מעין חתום נח).