*, קל לא נמצא.

— פִע', *סִפֵּר1, גזז את השער של הראש או הזקן, קצר אותו, גלח scheren, rasieren; tondre; to shear. shave: שבת שחל בתשעה באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישים מותרין מפני כבוד השבת (תענ' ד ז). אלו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה ברחיצה בסיכה וכו' מלספר ומלכבס וכו' (ירוש' מו"ק ג ה). שכן הבאים ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מותרין לספר ולכבס בחולו של מועד (מו"ק יג.). אנשי משמר ואנשי מעמד אסוין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת (שם יד.). מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס (שם טו.). מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד על ר' אליעזר וסיפר על ר' יהושע ורחץ (תוספת' תענ' ב ה). כל אלו שאמרו מספרין במועד מותר לספר בתוך שלשים יום של אבל אף על פי שהתירו לו לספר לא יספר ברש' הרבים אלא בצינעא (שם מו"ק ב ב). ישר' המספר את הגוי כיון שהגיע לבלורית שומט את ידיו (שם ע"ז ג ו). מה עשה אותו הבן עמד (ופירסם) [ופירכס] את עצמו וסיפר את שערו (ספרי דבר' שמג). ומוסר את בנו שילמדנו כותי אומנות ומתייחדין ומספרין2 עמהם בכל מקום מה שאין כן בגוים (מסכ' כותים א). — וְסִפֵּר קומי: אלו דברים מדרכי האמרי המספר קומי והעושה בלורית והמגבח לגודגדין (תוספת' שבת ז א). ג' דברים התירו לבית רבי שיהיו רואין במראה ושיהיו מספרין קומי ושיהיו מלמדין את בניהן יוונית שהיו זקוקין למלכות (ירוש' שבת ו א). הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם (מעיל' יז.). — ובסהמ"א: על כל המתים כולן מספר לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו מגדל פרע עד שיגערו בו חביריו (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 124). אבל אמרו חכמים מספר (העבד העברי) לו את שערו ומכבס לו את כסותו (והזהיר, ויקר' קיג.). אלא מספר (הכהן הגדול) מערב שבת לע"ש ואינו מספר בתער אלא בזוג ראש (רמב"ם, כלי המקדש ה ו). מנודה אסור לספר ולכבס כאבל כל ימי נידויו (הוא, תלמוד תורה ז ד). אמר רבי אבין לית ספר דמספר לגרמיה כלומר אדם המספר זקנו אינו כלום עד שיבא אחר ומספרו לו (אבודרהם, סד' שחרי' של חול, טו.). — ובהשאלה, סִפֵּר ירק, תבואה, קצר אותם: אין מספרין את הראש ואת הכרעים ואין מספרין את הירק במספרת אבל מספרין את הקונרס ואת העכביות (תוספת' יו"ט ג יט). [תבואה שהיא נוטה וכו'] וכבן עזאי יספר אשכח תני רבי עקיבה אמר יחזיר בן עזאי אמר יספר (ירוש' כלא' ז ז).

— הִתפ', *הִסְתַּפֵּר, מִסְתַּפֵּר, — שֶׁסִּפְּרוּ אוֹתוֹ: אין משתמשין בשרביטו (של המלך) ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום ולא כשהוא בבית המרחץ (סנה' ב ה). כיצד שוה (אדרוגינוס) לאנשים וכו' ומתעטף ומסתפר כאנשים (בכור' ד ב). מתרפאין מהן ריפוי ממון אבל לא ריפוי נפשות ואין מסתפרין מהן בכל מקום (ר' מאיר, ע"ז ב ב). ואין רואין אותו (את הכהן הגדול) ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ (תוספת' סנה' ד א). ישראל המסתפר מן הגוי רואה במראה מן הכותי אין רואה במראה (שם ע"ז ג ה). מלך מסתפר בכל יום כהן גדול מערב שבת לערב שבת הדיוט אחת לשלשים יום (סנה' כב:).