ש"ז, — שה"פ מן א. סָפַר, מִסְפָּר, מִנְיָן, בפרט בענין ספירת העם לדעת מה מִסְפָּרוֹ, Zählung; denombrement; enumeration, census: ויספר שלמה כל האנשים הגירים אשר בארץ ישראל אחרי הַסְּפָר אשר ספרם דויד אביו (דהי"ב ב יו). — ובמדר' הלכה: וכי במה החמירה תורה בימי גמר או בימי ספר חמורים ימי גמר מימי ספר שבימי ספר אינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה ימי גמרו מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה (ר"ע, ספרא, מצורע פרש' א). ימי חלוטו שאין שערו ראוי לגלחת נזירות אינו דין שלא יעלו מן המנין הוא הדין לימי ספרו (ספרי במד' לא). — ובסהמ"א: ובעל ספר יצירה אמר כי נתיבות החכמה הם בספר וספר וספור והנה הספר תשעה מספרים כי תשעה סוף כל חשבון (ראב"ע, ספ' המספר ו.). בניני עולם כמנין הספר יוסדו עניני עשר אחדים מלבד נפרדו הם בני אלים יקוראו והתאחדו (הוא, אחזו אלים). וספר יאמר על מנין האותיות וחבורם בנקוד עד שתחבר מהם תיבה וימנו חלקיה כפי נקודה (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמיד' יט:).