°, סַפְרוּת1,ש"נ, מ"ר סִפְרֻיּוֹת, — א) מלאכת הַסֹּפֵר, כתיבה, das Schrieben; écriture; writing: אין כל אדם חייב לחזור על כל סיבה וכו' כי הסיבות רבות מהם נקלות שטרחם מעט כסחורה בחנות או מלאכת יד שטורחה מעט כתפירה וכאחוי והספרות ואצור המסחרים ושכיר האריסים והפועלים והשמשים בעבודת האדמה וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון). ופירוש החלק השני הוא בעיניני קניני האדם וסיבות טרפו ואופני עסקיו מסחורה ומלאכה והליכת דרכים וכו' ואמנה וספרות וכו' (שם). ואמר אחד מן החסידים שהיה לו שכן סופר מהיר היה מתפרנס משכר ספרותו (שם). וכאשר יראה דמות נושא כלים או נושא כלי ספרות או חגור לעבוד עבודה ידע שהיא צורה ראויה לעובד (הוא, הכוזרי ד ג). — מלאכת הַסִּפְרוּת: יועתקו אל העניני' המלאכותיים מהענינים המפורסמים כמו אל זמאם בלשון ערב אשר ישתמשו בו במלאכת הספרות וזאמם הבהמות (כל מלאכת ההגיון, ג.). כי מי שירצה שתהיה לו מלאכת הספרות תאר נפשי קים הדבר הראוי לו שיעשה הוא מה שיעשהו הסופר המהיר והוא שיכתוב תמיד כתיבה בדמיון הכתיבה המובחרת היפה ויכריח בזה נפשו הכרח גמור (ראב"ח, מאזני צדק לאלגזלי 79). — ובמשמ' מִשְׂרַת הַסֹּפֵר: ראיתי קונדרס ההסכמו' הנעשו' בנתינת הקהל הספרות לב' הסופרי' ובהעברתם וטענות הטועני' בעד הקהל וטענות הסופר ר' חיים בן מטר ומדעתי הדין עם הסופר וזה כי אע"פ שמתנת הקהל הספרות לפני הסופרים היתה לבקשת ולדרישת רבי אברהם בן בקא (ריב"ש, שו"ת, קצה). — ומ"ר: וגם שברור לשנים עשר אנשים לכל הקהל שרבי אברהם ורבי חיים הנזכרים יש זמן רב שהם סופרים בספריות הנזכרות (שם). — ב) קבֻצת הספרים, ביחוד בלשון אחת או במקצע ידוע, Litteratur: כי עם ישראל מאז חדל להיות גוי בארץ אבותיו החל להיות עם בארץ ספרותו והבועטים בספרותנו הם הם העוזבים את עמם (ר"מ פלונגיאן, אור בקר, הקד'). הלשון מתרחב הספרות מתפשטת (ר"א צויפל, שע"י ג', השקפה לטובה, יז:). שלפי הספרות העברית ר"ל הספרות התלמודית הישנה עשירה בדבורים ובלשונות כאלה שמתפרשים לכמה פנים (שם ג ב 4). ויוליכו את מימיו על שדה ספרות העברית (קלמן שולמן, מוסדי ארץ, הקד'). שפתנו העברית וספרותה (שם). הספר הזה נודע ומפואר בקורות הספרות (געשיכטע דער ליטעראטור). בשם כוזרי (גוטלובר, ממצרים של פרנקל 91).