ש"נ, — שם מקום או ארץ, לפי הקבלה ארץ אספמיא1, Spanien; Espagne; Spain: וגלת ירושלם אשר בִּסְפָרַד ירשו את ערי הנגב (עובד' א כ). ורגיל בסהמ"א: ושנת ג' אלפים וה' מאות חמשים ושמנה שנים לבריאת עולם בא אספסיאנוס והחריב הבית והגלה את ישראל ובתים הרבה מבית דוד ויהודה לאספמיא היא ספרד (סד' עולם זוטא). ומנהג כל ישראל בספרד היא אספמיא כך הוא (סדור רע"ג שחרי' בתחיל'). ותשם חכמי ספרד ונבוניה חסירי דעת גרועי בינה ותחשבם לאין ולא שמת על לבך מאומה וכו' לאמר כי בהורגי מנחם נשברים נסים שאר מביני ספרד ובורחים בהחבא לכן מלאתי מלים הציקתני רוח בטני עד הפירי מהשבתך למען תדע כי יש בספרד משיגי חכמה ובעלי שכל (תשו' תלמידי מנחם 29). יודע לאדוני המלך כי שם ארצנו שאנו גרים בתוכה בלשון הקודש ספרד ובלשון ישמעאלים יושבי הארץ אל אנדלס ושם מדינת הממלכה קרטבה (מנחם בן סרוק, מכתב ר' חסדאי אבן שפרוט למלך הכוזרים). כי לכל סעודה נ' זוז קמח דאינון חמשה ושבעים במשקל ספרד (אלפסי, עירוב' כז:). אבל מצאנו בכל קריות ספרד בספרים המוגהים וכו' פן יפקוד עליה ובקריות טבריה פן אפקוד עליה ואין מי יתבונן הנכוחה זולתי אלהים (מנחם בן סרוק, מחברת, אזר, 20). כבר שאלני עליה תלמיד מבני ספרד היש לה טעם (רב' נסים, מפתח על ברכ', הוצ' גולדנתל, כה). ורבני ספרד וגאוניה וכו' ורבני צרפת וסופריה (אבן ירחי, המנהיג הקד'). אני הדל במשפחתי והצעיר בבית אבי נער מבני גלות ירושלם אשר בספרד הכותב ידו לה' ובשם אלהי ישראל יכנה (ר' יצחק אבן לטיף, שעה"ש הקדמ', השחר ב', 96). שלש כתות היו בנדלש ואלאכוש ואלשאוש ועל שם בנדלש קראו לספרד אנדלוס' והם לקחו כל ארץ ספרד מיד גוי הנקרא אשפאן ועל שמם נקראת ארץ אשפאנייא (זכרון דברי רומי). שבספרד מקום ריבוץ תורה היה מזמן ראשון מגלות ירושלים עד עכשיו (REJ. V. 203). — ואמר המשורר: שימי ספרד אחרי גיוך ואל תתעכבי (רשב"ג, מה לך יחידה). גאון מגאון נפרד ויעטה צדקה כשרד ומיום אשר נולד ירד לא דאבה גלות ספרד (ר"י הלוי, שיר חדש). ומארצו נפרד אשר בספרד (ראב"ע, פי' קהל', הקד'). שמו נודע יהודה בן שלמה ושם ארצו ומולדתו ספרד (ר"י חריזי, תחכמ' הקד' 2).