סִפְרָה
ש"נ, כנ' סִפְרָתֶךָ, — כמו ספר: נדי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בְסִפְרָתֶךְ1 (תהל' נו ט). — ואמר המשורר: לו יש לאל ידי לשפטי את צבי לפני ה' את צבי אוקיע פסו אמונים מבני אדם ואין מבלעדי ספרתך מושיע (ר"י פראנסיס, מתק שפתים, הוצ' מק"נ 70). ותוכח גם אתה זה ספרתך (אדם לבנסון, פי החירות).
1 [כך פרש מנחם, וכן ריב"ג ורד"ק ובפשיט'. וכן דעת רֹב החדשים. וי"ת תרגם: בחושבנך. וכן רש"י: במניינך, וכעין זה תרגם סומכ' ὅταν ἐξαϱιϑμῆς.]