ספורה, ש"נ, מ"ר סְפֹרוֹת, — כמו א. סְפָר, מִסְפָּר, מנין: פי יספר צדקתך כל היום תשועתך כי לא ידעתי סְפֹרוֹת1 (תהל' עא יה). — ובתלמ': כתיב משפחות סופרים יושבי יעבץ מה ת"ל סופרי' אלא שעשו את התורה ספורות חמשה לא יתרומו וכו' (ר' אבהו, ירוש' שקל' ה א). — ואמר הפיטן: ספורות פלאיו לספרה עצמו וגבהו על שחקי שפרה (גנזי שכט' ג, דודסון 84). — ואמר המשורר: ואחד ואך לא הוא כאחד אשר נתן יסוד האנוש לחשב ולכלול ספורותיו (ראב"ע, בשם אל אשר אמר). ויוצר תולדות שחק וארץ והחל כל פעולותיו וכלה ספורות לא ידעום כל מתי בין לאותותיו (ר"י קמחי, הפליט לצונץ 36). — ומ"י: וראיתי לטוב לתת ספורה וכו' (אסף, בסוף חלק א).