°, רק בינ' פעו', סָרוּךְ, נק' סְרוּכָה, מ"ר סְרוּכִים, סְרוּכוֹת, —  היה נגרר ודבוק ע"י סִרְכָה, כמו' נפע', anhängend; attaché; adhering: ורבינו ישעיה זצ"ל כתב וכו' ונראה לי דאם סרוכה בכיסה כשרה שאין לך מקום רבותא גדול מזה עכ"ד (שבלי הלקט, טרפות ח). וכן כתב הטור בסימן ט"ל וז"ל ורב שר שלום התיר אפי' אינו מסובך הרבה אלא סרוך בו מעט וכו' (מהרי"ט, שו"ת יו"ד ז). אונה הסרוכה לאונא (רמ"א, שו"ע יו"ד לט ב). ואולי לא ראה פסקי הרא"ש שהרי בסרוכות יחד האונות והאומה כתב הרא"ש בשם העיטור שאם רוב הסירכא מהאונה ומיעוט מן האומה תלינן שעיקר הנקב היה באונה (מהרי"ט, שו"ת ב, יו"ד ט). אעפ"י שגם בה (בדעה שעזב) טובה מעוטה או מרובה שרובה סרוכה ומדובקת (ר"א צויפל, שם משם טוב, ז:). — ובהשאלה נגרר אחרי דבר, היה רגיל בו: הלא אין חינוך קטן אלא כדי להנהיגו שיהא סרוך אחרי מנהגו לכשיגדיל וכיון שזה פטור לכשיגדיל למה לי חינוך (רש"י, חגי' ו.).

— נִפע', °נִסְרַךְ, נדבק אבר אחד של הגוף לחברו ע"י סרכה, ביחוד האברים הפנימיים, כמו הראה וכדומ': שאע"פ שניסרך כחוט השערה ומפרקו ואינו מבצבץ טרפה דאמרי' לא ניסרכה אלא אם כן ניקבה הריאה (גיאוניקה ב, גינצבורג 30). סירכא ממש שנסרך כחוט אני מתיר (שם 31). שבישלו ח' תרנגולין בקדירה אחת ומצאו באחת מהנה כבד נסרך בה ואסרו כולם ( ר' יצחק, מעשה הגאונים 4). לבד אותו האבר שהלב נסרך בו השליכו ולא יותר (שם). מרוב דוחק נסרכה לדופן (רגמ"ה, חול' מח.). ראיתי בבית רבי לב שנתבשל בקדירה בגופו של אפרוח נסרך בו כברייתו וכו' אבל אם נמצא הלב בקדירה שאינו נסרך כלל (רש"י, סדור תקפח). כל מקום שנסרכה הריאה אומות ואונות ועינוניתא בין לדופן בין לשמנונית בין לטרפשין בין זו לזו טריפה (מחז' ויטרי תקלח). אבל אותן (האזנים) הנסרכות עומדות כסדרן רבותן הוא שרבות וכשרה (והזהיר, ויקר' מב.). כבר הדבר מרופה בידם שהן באין לישאל עליו ומלמדין אותן כל עיקר הדברים שלא יסרכו ולא יסתבכו בהן (רמב"ן, מלחמ' ה', אלפסי, פסח' ד', יז.). ורבינו ישועה זצ"ל פי' שאם נסרכה לחברתה שאצלה בין על ידי סירכה בין אם נדבקה ממש רק שיהיה כמין סדין ניכר ביניהן כשרה (שבלי הלקט טרפות ח). ואמר לי אני אומר לך העיקר שמצאו סירכא גדולה בצלעות ומכרה בחזקת כשרה וכששאנו1 אותו אמר שהוא נסרך לחצר הכבד וכו' ואחד הטרפתי שהיה נסרך מכל צד (מהרש"ל, שו"ת כ, ד"ה המעשה). מפני שהיה יוצא מן הדקין כמין יתרת נפוח ועב מהם סתום למטה ונסרך הרבה מאד משם לדופן האווזא (מורפורגו, שמש צדקה, שו"ת א, פג.). — וכן נדבק בעל חי בבעל חי אחר: לפי שהתולעת הזאת נסרכת בבעל חיים אחר ומוצצת את דמו בלא שבעה עד שהיא נפוחה מאד ונופלת ומקיאה הדם ההיא מעט מעט (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמיד' ה.). — נִסְרַךְ הכלב, נדבק ונאחז בדבר: אבל נסרך הכלב ודלג הגדי בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבי' נ"ש (שו"ע חו"מ נזקי שכנים שצ יב). אבל אם הכלב נסרך והגדי דלג וקפץ הכי אורחיה (לבוש נזקי ממון שצ יב). — ונִסְרַךְ הָאוּר, סִכְסֵךְ: אין עושין פתיל לנר של שבת וכו' מכל דבר שהאור מסכסך בו פי' שאינו נאחז אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת ודולגת (טור או"ח, שבת רסד). — ובהשאלה, נדבק ונגרר בדבר: והנה היבם כאשר ישים בלבו לתקן הנפש ההיא לבל תסרך באשפה כי יש טרפים שטורפים מיד המלאך השומר ומטריפים נפש הרשע באשפה (הקנה, סודות נפלאים במצות יבום). הרי בזה מסלק כל חיצוני שלא תסרך באותה המצוה וכן נראה מדבריו (ר' אליהו די וידאש, ראשי' חכמה ט). ומכאן אתה למד מהיכן היה נסרך קין אצל תאומתו של הבל (ר"נ בר"י אלחנן, עמק המלך, שער אבא ואמא מה, עח::).

— הִפע', °הִסְרִיךְ, — עשה שֶׁיִסָּרַךְ ויסתבך, הדביק: אמר מרימר בשם רבא אשה לא תחוף אלא בחמים ואפילו בחמי חמה לאו מפני שהן צנונין מסריך שיער ואין עולין בהם מים ולא תטבול אלא במים חיים (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 103). השוחט תרנגולת יגביה רגליו מן הקרקע שמא מסריך ועוקר סימנין (שם 142). שלא יסריך ויעקר את הסימנים (והזהיר, ויקר' יד.). והנקב הסריך הבועות זו לזו (ראב"ד, תמים דעות קנ).

— הָפע', °הָסְרַךְ, — שהסריכו אותו, רק בינ' מָסְרָךְ, מוסרך: והנה מתחלה שהראו לי הסירכא נבהלתי מאד כאשר יעידו עלי עדים ואמרתי בודאי הוא מוסרך לחצר הכבד (מהרש"ל, שו"ת כ', ד"ה המעשה).

— פִע', °סֵרֵךְ, — עשה שיהיה סָרוּךְ, גַרַר והוסיף: סרך טבילה היא זו אין כאן חובה מן התורה אלא לסרך ולתפוש בשם טבילה כדי לעלות על לב שאין טבילה אלא לטמאין (רש"י, יומ' ל.).

— הִתפ', °הִסְתָּרֵךְ, בינ' מִסְתָּרֵךְ, נק' מִסְתָּרֶכֶת, — נדבק ונאחז, כמו נפע': פי' מטפס מסתרך מלשון שממית בידיה תתפש והוא בהיכלי המלך2 (ר"ח, עירוב' כא.). וחזר החנוני ומסתרך בפירות ומבקש לשמטם מבעה"ב וכו' לעולם הפירות בחזקת החנוני שמסתרך בהן (הוא, שבוע' מח.). היתה אשרה זו גוזלת את הרבים פירוש היתה נוטה ברשות הרבים וכו' והיתה מסתרכת בבגדי בני אדם ומושכת אותם שנמצאת כאלו גוזלת (הוא, ע"ז מח:). דבר מזוהם כל שהוא לח שמסתרך בידים אבל דבר יבש אין כאן זיהום (רשב"א, תורת הבית ו ה, בסוף). — וכן הִסְתָּרֵךְ אבר לאבר ע"י סרכה: שהרי נסרכת (האונה) מחמת ליחה בדופן שהיא קלה ורכה להסתרך לריאה כשם שהריאה נוחה להסתרך אליהם וכו' שהדופן קשה הוא להסתרך מחמת ליחה שבריאה (ר' יונה, משפטי בדיקת הריאה, תשו' הגאו', הוצ' קורונל). — ובהשאלה נגרר אחרי דבר, היה רגיל בדבר: כדי שלא יסתרך בזה לכשיגדל (ר"א מלוניל, ארחות חיים ב, מילה). — וכמו הִסְתַּבֵּךְ וְנִתְעַקֵּם, ואמר הפיטן: הנני אל רחמים קדושי מצטרך הרבה לי חסדים ואפך לי הארך כי בכיתי ונחמתי על דרכי המסתרך (אחזתי בסאתי, יוה"כ, סדור תימני עם נקוד עליון)