ב. סָרִיק

* 1, ש"ז מ"ר סְרִיקִים, סריקין, איש רֵיק, פֹּחֵז: אינו חייב (בן סורר ומורה) עד שיאכל בחבורה שכולה סריקין2 (ר' אבהו, סנה' ע:)



1 [מהארמ'.]

2 [בערוך הגרסה סרוקין.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים