*, ש"נ, — שה"פ מן א. סָתַר: איזו היא עדות ראשונה זו עדות סתירה (תוספת' סוט' א א). כיצד הוא מקנא לה וכו' סוף דבר עד שתדבר עמו הא אם נסתרה עמו ולא דיברה אין סתירתה כלום (ירוש' שם א ב). ונסתרה לא שמענו שיעור סתירה ת"ל ונסתרה והיא נטמאה סתירה כדי טומאה (ספרי במד' ז). אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עיסקי קינוי וסתירה וכמעשה שהיה (רבי אלעזר, כתוב' ט.). כי מצא בה ערות דבר ערות זו הסתירה דבר זה הקינוי (מד"ר במד' ט). — ואמר הפיטן: נכסה מני פורה בסתירה רשע אשר במחבא יחתר (אמץ אדירי, מוסף א ר"ה). מחטאת סתירת מזוזות חזון ענתותי החלו לבזות (איכ' אלי, קינ'). — וּסְתִירַת הלבנה: וחכמי התכונה אומרים כי בשתי נקודות ההפוכין שהן ראש סרטן וראש גדי יקרה ותהיה הסתירה יום אחד אך בשתי נקודות השווי וכו' יקרה ותהיה הסתירה במו ג' ימים (ר"א הקראי, ספ' ג"ע יא.).