עַבְדֻת, ש"נ, כנ' עַבְדֻתֵנוּ, עַבְדֻתָם, — מעמד אדם שהוא עֶבֶד, Knechtschaft; esclavage; servitude: ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת יי' אלהינו וכו' ולתתנו מחיה מעט בְּעַבְדֻתֵנוּ כי עבדים אנחנו וּבְעַבְדֻתֵנוּ לא עזבנו אלהינו (עזר' ט ח-ט). ויתנו (יוצאי מצרים) ראש לשוב לְעַבְדֻתָם במרים (נחמ' ט יז). — ובתו"מ: הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה (פסח' י ה). ולמה אל הדלת שעל ידי דלת יצאו מעבדות לחירות (ראב"י, ירוש' קידוש' א ב). א"ל כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם (ר"ג, הור' י:). כי גר יהיה זרעך וגו' גירות עבדות עינוי בארץ לא להם לארבע מאות שנה לאספטיה שלהם (ר' יודן, מד"ר בראש' מד, תיאוד'). — ובסהמ"א: בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית וכלו ימיו שכל זמן שהיה עבד היתה מותרת לו ומשעה שיצא מן העבדות נאסר (תשו' הגא' גני', אסף 103). נשקי חותם וסימן עבדות שתולין לעבדים בצואריהם (רש"י, גיט' מג:). והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם (רמב"ם, מלכים ו א). — ואמר המליץ: ואם שכיר יהיה לך ועבדך חשוב אותו כאלו הוא ילידך ואם הקל לעבדותו לאט לו ושלם חיש שכירותו ופעלו (רה"ג, מוסר השכל, לקוטי קדמונים 57). ואיך אשרוהו בעבדת מלכים אשר היא בעיניו עבדת אשרים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים, שער השיר 96). דת האלהים שים לך ציץ נזרך על ראש ועבדתו תנה לגאון צבי (ר"י חריזי, הענק רכז).