עבודה1, ש"נ, סמ' עֲבֹדַת, עבודת, כנ' עֲבֹדָתִי, עבודתי, עֲבֹדָתוֹ, עבודתו, עֲבֹדָתֵנוּ, עֲבֹדַתְכֶם, עֲבֹדָתָם, עבודתם, — א) מעשה, פעֻלה, מלאכה,  Arbeit, Werk; travail, ouvrage; labour, work: וימררו את חייהם בַּעֲבֹדָה קשה בחמר ובלבנים ובכל עֲבֹדָה בשדה את כל עֲבֹדָתָם אשר עבדו בהם בפרך (שמות א יד). ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא מדי הָעֲבֹדָה למלאכה אשר צוה יי' לעשת אתה (שם לו ה). את קלעי החצר את עמדיה וכו' ואת כל כלי עֲבֹדַת המשכן לאהל מועד (שם לט מ). כי כתר פרצים יקום יי' כעמק בגבעון ירגז לעשות מעשהו זר מעשהו ולעבד עֲבֹדָתוֹ נכריה עֲבֹדָתוֹ (ישע' כח כא). מצמיח חציר לבהמה ועשב לַעֲבֹדַת האדם להוציא לחם מן הארץ (תהל' קד יד). יצא אדם לפעלו וְלַעֲבֹדָתוֹ עדי ערב (שם כג). והם הלוים המעשרים בכל ערי עֲבֹדָתֵנוּ (נחמ' י לח). ועל הסבלים ומנצחים לכל עשה מלאכה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה ומהלוים סופרים ושטרים ושוערים (דהי"ב לד יג). — עֲבֹדַת האדמה: ועל עשי מלאכת השדה לַעֲבֹדַת האדמה עזרי בן כלוב (דהי"א כז כו). — עֲבֹדַת הבֻץ: בני שלה בן יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה ומשפחות בית עֲבֹדַת הבץ לבית אשבע (שם ד כא). — עֲבֹדַת הצדקה: והיה מעשה הצדקה שלום וֲעֲבֹדַת הצדקה השקט ובטח עד עולם (ישע' לב יז). — מְלֶאכֶת  עֲבֹדָה לא תעשו (ויקר' כג ז). ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עֲבֹדָה לא תעשו (במד' כח יח; גם שם כט א). — מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ: ועשה בצלאל ואהליאב וכו' את כל מלאכת עֲבֹדַת הקדש (שמות לו א). — כְּלֵי עֲבוֹדָה: ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר וכו' ואת כל כלי  עֲבֹדָתָם ואת כל אשר יעשה להם ועבדו (במד' ד כו). ומהם (מהלוים) על כל כלי הָעֲבֹדָה כי במספר יביאום ובמספר יוציאום (דהי"א ט כח). ולמחלקות הכהנים והלוים ולכל מלאכת עֲבוֹדַת בית יי' ולכל כלי עֲבוֹדַת בית יי' לזהב במשקל לזהב לכל כלי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה (שם כח יג-יד). — ואמר בן סירא: כי בעבודתה מעט תעמל ולמחר תאכל פריה (ב"ס גני' ו יט). אל תקוץ בצבא מלאכה ועבדה כי מאל נחלקה (שם ז יה). על עבדת עץ יהי פרי כן חשבון על יצר אחד (שם כז ו). — ובתלמו' במשמ' שֶׁטַח של קרקע הנצרך לַעֲבֹדַת הצמח: היתה שדהו זרועה תבואה וביקש ליטע לתוכה שורה של דלועין נותנין לה לעבודתה ששה טפחים (כלא' ג ז). כרם שחרב מאמצעו אם אין שם שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם היו שם שש עשרה אמה נותנין לה עבודתה וזורע את המותר (שם ד א). גפן שהיא נטועה בגת או בנקע נותנין לה עבודתה וזורע את המותר (שם ה ד). וכמה היא עבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח (שם ו א). עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים בין מן האמצע בין מן הצדדים וכו' אפילו אין שם אלא קלח אחד נותן לו עבדתו ששה טפחים (תוספת' שם ב ז). גפן שנטוע במדריגה נותנין לה עבודתה הזרעים והירקות הנטועים מדריגה נותנין להן עבודתן (שם ג ז). מהו להקריח בתחילת ששה להיות מיצר והולך מה אם בשעה (שאין) [ש]עבודה פוגעת בעבודה את אמר מותר כאן שאין עבודה פוגעת בעבודה לא כל שכן (ירוש' שם ג א). ד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם (ב"ב פג.). — ב) עֲבֹדָה ושרות קבועה של עבד, של משֻעבד, וכדומ', Dienst; service: מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת בַּעֲבֹדָה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות (בראש' כט כז; גם שם ל כו). ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן הָעֲבֹדָה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן הָעֲבֹדָה (שמות ב כג; גם שם ה ט; שם יא; שם ו ו). וכי ימוך אחיך ונמכר לך לא תעבד בו עֲבֹדַת עבד (ויקר' כה לט). גלתה יהודה מעני ומרב עֲבֹדָה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח (איכ' א ג). ועל ידם החזיקו התקועים ואדיריהם לא הביאו צורם בַּעֲבֹדַת אדניהם (נחמ' ג ה). ועם זה לחם הפחה לא בקשתי כי כבדה הָעֲבֹדָה על העם הזה (שם ה יח). לחברוני חשביהו ואחיו בני חיל אלף ושבע מאות על פקדת ישראל מעבר לירדן מערבה לכל מלאכת יי' וְלַעֲבֹדַת המלך (שם כו ל). כי יהיו לו לעבדים וידעו עֲבוֹדָתִי וַעֲבוֹדַת ממלכות הארצות (דהי"ב יב ח). — עֲבֹדָה קשה: ולא שמעו (בני ישראל) אל משה מקצר רוח וּמֵעֲבֹדָה קשה (שמות ו ט). וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עֲבֹדָה קשה (דבר' כו ו). אביך הקשה את עלנו ואתה עתה הקל מֵעֲבֹדַת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך (מ"א יב ד). והיה ביום הניח יי' לך מעצבך ומרגזך ומן הָעֲבֹדָה הקשה אשר עבד בך (ישע' י ג). — ובתלמ': ואם אמור יאמר העבד שתי אמורות אחת בסוף שש ואחת בתחילת שבע אחת בסוף שש עד שהוא בעבודתו ואחת בתחלת שבע (ירוש' קידוש' א ב). בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרי' (ר"ה יא:). — ג) עֲבֹדַת יי', עֲבֹדַת המקדש: והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יי' לכם כאשר דבר ושמרתם את הָעֲבֹדָה הזאת והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה הָעֲבֹדָה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא ליי' (שמות יב כה-כז). והיה כי יביאך יי' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את הָעֲבֹדָה הזאת בחדש הזה (שם יג ה; גם שם ל יו; שם לח כא; שם לט לב; שם מב). זאת עֲבֹדַת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים (במד' ד ד). מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת משא באהל מועד (שם מז; גם שם ז ה; שם ח יט; שם יח ד). ולבני קהת לא נתן כי עֲבֹדַת הקדש עלהם בכתף ישאו (שם ז ט). ומבן חמשים שנה ישוב מצבא הָעֲבֹדָה ולא יעבד עוד (שם ח כה). כי עד הוא בינינו וביניכם ובין דורותינו אחרינו לעבד את עֲבֹדַת יי' לפניו בעלותינו ובזבחינו ובשלמינו ולא יאמרו בניכם מחר אין לכם חלק ביי' (יהוש' כב כז). ונתתי אותם שמרי משמרת הבית לכל עֲבֹדָתוֹ ולכל אשר יעשה בו (יחזק' מד יד). והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לַעֲבֹדַת בית אלהינו (נחמ' י לג). ויהיו משרתים לפני משכן אהל מועד עד בנות שלמה את בית יי' בירושלם ויעמדו כמשפטם על עֲבוֹדָתָם (דהי"א ו יז; גם שם כג כד; שם ט יג; שם כד ג; שם כה ו; שם כח יג; שם כט ג). ויעמד כמשפט דויד אביו את מחלקות הכהנים על עֲבֹדָתָם והלוים על משמרותם (דהי"ב ח יד; גם שם כד יב; שם כט לה; שם לא ב; שם לה ב; שם לה י). — ובתו"מ: על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (שמעון הצדיק, אבו' א ב). ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה (תענ' ב.). תחת אשר לא עבדת את יי' אלהיך בשמחה ובטוב לבב איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה (רב מתנה, ערכ' יא.). לעבוד עבודת עבודה איזהו עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה (ר' יוחנן, שם). — ובפרט הָעֲבֹדָה שבבית המקדש: אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול חמש טבילות (יומ' ג ג). ומה עבודה שאינה באה אלא מכח המכשירין הרי היא דוחה שבת מכשירי עבודה שאין [עבודה] באה אלא מכחן אינו דין שידחו את השבת (מכי' ויקהל א). להזהיר את הכהנים שתהא העבודה נעשית כתקנה שכשעבודה נעשית כתקנה הם כלים את הפורעניות מלבא לעולם (ספרי, במד' קטז). גביני כרוז שהיה מכריז בבי' המקדש מה היו או' הכהנים לעבודה והלוי' לדוכן וישראל למעמד (ירוש' שקל' ה ב). אין הכהן נרצע שמא ייעש' בעל מום וייפסל מן העבודה (ר"מ, שם קידוש' א ב). הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה שטעון טבילה (רבי, יומ' לב:). וחמש עבודות הן תמיד של שחר בבגדי זהב עבודת היום בבגדי לבן (שם). בקש הקב"ה ליתן להם ד' דברים תורה וייסורין ועבודת הקרבנות ותפלה ולא בקשו (ר' אחא, מד"ר שמות ל). — ובתפלה: ושעירי עזים נעשה ברצון ובעבודת בית המקדש נשמח כלנו (ראשי חדשים, מוסף לר"ח). — °ובפרט, עֲבֹדַת כה"ג ביום הכפורים: והכי אמר רב נטרונאי גאון מחסיה במנחה של יום הכפורים אין אומר ש"ץ אתה כוננת וסדר עבודה ולא בשחרית אלא במוסף בלבד שמזכיר סדר עבודה והזיות והודאות בשעת עבודת כהן גדול (סדר ר' עמרם השלם ב, קעז.). — ושכר הָעֲבֹדָה של הכהן: אם היה בעל מום נותנה לכהן שבאותו משמר ועבודתה2 ועורה שלו ואם היה זקן או חולה נותנה לכל כהן שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר (ב"ק קט:). — וברכת רצה שבתפלת י"ח שהיא תפלה על עֲבוֹדַת  ביהמ"ק: ומברך עליה שמונה ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודאה (יומ' ז א). כל דבר שהוא לבא אומרה בעבודה וכל דבר שהוא לשעבר אומרה בהודאה (ירוש' ברכ' ד ג). טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה חוזר לעבודה נזכר בהודאה חוזר לעבודה בשים שלום חוזר לעבודה (ריב"ל, ברכ' כט:). וכיון שבאת תפלה באת עבודה וכו' וכיון שבאת עבודה באתה תודה (מגיל' יח.). — הָעֲבוֹדָה, קריאה של שבועה: אמר שמעון הצנוע לפני ר' אליעזר אני נכנסתי לבין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים ורגלים אמר לו מי חביב אתה או כהן גדול היה שותק אמר לוב וש אתה לומר שכלבו של כהן גדול חביב הימך אמר לו רבי אמרת אמר לו העבודה אפילו כהן גדול פצעין את מוחו בגזירין מה תעשה לא מצאך בעל הפול (תוספת' כלים ב"ק א ו). אמר לו (ר"ט לר"ע) העבודה שלא בידתה אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך עקיבא (ספרי במד' עה). אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום שאין כיפיך בכל העולם (שם קטו). העבודה אם יש בדור הזה יכול להוכיח (ר' טרפון, ספרא קדוש' פרק ד). מעשה בבנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה ובאתה אשה לפניו אמרה לו פרנסני אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום (אדר"נ ג). וכשבאו אצל ר"ג אמר להן העבודה לא חיסרתם ולא הותרתם אלא כך היה מעשה (ברכ' לד:). קפץ ר' חייא ונשבע העבודה כך שמעתי מרבי (יבמ' לב:). אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים (שמעון הצדיק, נדר' ט:). העבודה שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך (ר' יוסי בן דורמסקית, מד"ר שה"ש, צוארך כמגדל השן). — ובסהמ"א: תשובתכם הטובה מאד ערבה לי כי ממנה הבנתי כוונתכם הרצויה והעבדה כי לא היתה חידוש אצלי (צואת הרב נתנאל טרבוט, משנת תיג Magaz. XIV, ברלינר, אוצר טוב 18). — העבודה לשמים באותה המשמ': לא אזיק אחת מהן העבודה לשמים שלא אוכל מהן כלום (מעשה משה, JQR, 1911-12, 361). — וַעֲבֹדָה זרה, עֲבֹדַת כוכבים, עֲבֹדַת כוכבים ומזלות: המדיח זה האומר נלך ונעבוד עבודה זרה (סנה' ז י). על אלו דברים נפרעין מן האדם בעוה"ז וכו' על עבודה זרה ועל גלוי עריות (תוספת' פאה א ב). בית עבודה זרה מפחמין אותו בפיחמין (שם מ"ש ה יג). מתלש בשערו מקרע את כסותו משבר את כליו מפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעבד עבודה זרה שאילו אמר לו יצרו לך ועבוד עבודה זרה היה עובד שכך הוא עבודתו של יצר הרע (שם ב"ק ט לא). כך אני (יהונתן בן גרשום בן משה) מקובל מבית אבי אבא מכור עצמך לעבודה זרה ואל תצטרך לבריות (ר' שמעון בר נחמן, ירוש' ברכ' ט ג). — ובסהמ"א: כהן שהמיר דתו לעבודת כוכבים וחזר בו לא ישא את כפיו (בשם ר' נטרונאי גאון, שבלי הלקט, תפל' לג). אשה שהמירה דתה לעבודת כוכבים ובנה קטן עמה או שנגנב ונאנס להמיר דתו לעבודת כוכבים ומת אין משמרין עליו אבלות (בשם ר"ת, שם, שמחות יט). — ובמשמ' פסל: מניין לעבודת כוכבים שהיא מטמאה במשא כנידה (ר' עקיבא, שבת ט א). עיר שיש בה עבודה זרה חוצה לה מותר (ע"ז א ד). הרואה עבודה זרה אומר ברוך ארך אפים (תוספת' ברכ' ז ב). לא יאמר אדם לחבירו המתן לי בצד עבודה זרה פלונית ואני אמתין לך בצד עבודה זרה פלונית שנ' ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שם ע"ז ו יא). גר וגוי שירשו את אביהם גוי יכול הוא לומר טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות אתה יין ואני פירות (דמאי ו י). כל ישיבה שישבו ישראל במדבר עשו להם עבודת כוכבים ומזלו' (רבי, פדר"א מז). — ובסהמ"א: מה בין עבודת כוכבים של עובד כוכבים לעבודת כוכבים של ישראל עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה בהנאה מיד וכו' ושל ישראל אינה אסורה בהנאה עד שתעבד וכו' (רמב"ם, עכו"ם ז ד). — וספר עֲבֹדָה זרה: ולא היה להם סופרים שהיה בידם הלכה למעשה כאיזה צד מעבדין את עורות וכאיזה צד כותבין ספרי תורות והיו לוקחין ריק מידי גוים שעושין לכתוב בהן ספק עבודה זרה והיו כותבין בהן ספרי תורה מפני שלא היה בידם הלכה למעשה ועדעיין הן נוהגין כך (גנזי שכטר ב, גינצבורג 143).