° 1, עובדא, עובדה, — שזו"נ, מעשה, עבודה, Tat; action; deed: מה שאתה רואה אותם הצדיקים עובדא שלהם הנגלה היא כטפה מן הים נגד הפנימיות שלהם (נועם אלימלך, אגר' הקודש, עא:). אל תהי רשע בפני עצמך והטעם הוא כי אם ח"ו יחזיק עצמו כרשע אזי אין לבו בקרבו לעשות איזו מצוה או תורה ותפלה ואיזו עובדא כשרה וישרה כי מתייאש עצמו (שם פרש' שופט'). — ומ"ר עֻבְדּוֹת, עובדות: וכל העובדות האלה מלמדות אותנו שאין ראוי שישתמש אדם בכתרה של תורה (ר"י אברבנאל, נחל' אבו' ד, ד"ה אל תעשה עטרה). ולכן אמרו ז"ל במסכת סנהדרין פרק נגמר הדין תניא ר"א אומר שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא כדין ושלא מן התורה לא לעבור על דברי תורה כי אם לעשות סייג לתורה וכו' והביאו שם מעשים ועובדות מורות על זה (הוא, הקדמ' שפט'). אם שתעבוד אותו בכל העובדות המנויים והמפורשים בפסוק ואז תהי' כלי יפה ונאה ומוכשר לקבל (נועם אלימלך, פרש' עקב). יש כמה עובדות אחרות שצריך לעשות כגון ציצית ותפילין ושאר מצות (ר' נחמן מברצלב, שיחות נג). — ובמשמ' מעשה בנגוד לדעה והשערה, Tatsache; fait; fact, השתמשו בו בדבור ובספרות החדשה.