*, עובדן, ש"ז, מ"ר עַבְדָּנִים, עבדנין,  עובדנין, — מעבּד עורות, בורסי, Gerber; tanneur; tanner: בש"א אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי אלא כדי שיעשו מבעוד יום (שבת א ח). עורות בעל הבית מחשבה מטמאן ושל עבדן1 אין מחשבה מטמאן (כלים כו ח). הנותן עורות לעובדן הקצועין והתלושין הרי אילו של בעל הבית והיוצא עם שטף המים הרי אילו שלו (תוספת' ב"ק יא יו). והנותן עורות לעבדן כולן אצל בעל הבית הרי אילו משל בעל הבית (שם יז). — עֲרֵבַת הָעַבְדָּנִים: דרדור עגלה וקוסטות המלכים ועריבת העבדנין2 ובור ספוגה קטנה והארון אף על פי שמקבלין טמאין (כלים יה א). עריבת העובדנין שנתן לתוכה קמח שלושה ימים קודם לפסח אינו צריך לבער (תוספת' פסח' ב ב). — ובסהמ"א: דהיכי דצריכי לאושכף עשיר שהוא (דלא) [צלא] ד' ככרות למזונותיו ואנשי ביתו כך צריכין לעבדן עני (רגמ"ה, ב"ב ה.). אין טופלין אותם בסיד להסיר שערן (של הראש והרגלים) דהוי דרך העבדנין (רש"י, ביצ' לד.). רוניא רצען היה (ולוקח  עורות) ונותן עורות לעבדנין לעשות מהם מנעלין למוכרן בשוק (הוא, ב"ב ה.). ואם לקחו העור אחר שהעבירו שערו וחלקו אותו בעביו לשנים כמו שהעבדנין עושין (רמב"ם, תפילין א ז). ארבעה ככרות אוכל העבדן שמעבד את העורות ביום שהוא עני וארבע ככרות אוכל בעל העורות שהוא עשיר3 (תשוב' הרמב"ם). נתן עבדן קמח לעריבה (ר' זרח' הלוי, אזהר' לפסח, הגד' מצוירה ומנקדה, כ"י בריט' מוז'). שהעור מתעלה שמתרכך ומצהיל את הפנים וזה טוב מאד למען ירוץ קורא בו כאשר הגידו לי העבדני' שע"י עבוד זה הוא נעשה רך וטוב (ראב"ן הירחי, שו"ת לב, גנזי ירושלם, ורטהימר). כי בעלי הבצלים הם בעלי ידיעת האומנות כגון העבדנים והרצענים והצבעים וכו (ר"י אבן לטיף, אגרת התשובה 49).