*, ת"ז, נק' עָבָה, מ"ר עָבִים1, עבין, — כמו ד. עָב: קנה כדי לעשות קולמוס אם היה עבה או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבבצים טרופה ונתונה באלפס (שבת ח ה). אמר קונם תבשיל שאיני טועם אסור במעשה קדרה רך ומותר בעבה (נדר' ו א). סגוס עבה וכפת עבה אינן מביאין את הטומאה עד שיהיו גבוהים מן הארץ פותח טפח (אהל' יא ג). אין החנוני רשאי להרתיח את המידה ולא להקפיצה וכו' ולא יעשה את המחק עבה מצד אחד וצר מצד אחד (תוספת' ב"ב ה ה). אמר אביי צואה כל שהוא מבטלה ברוק אמר רבא וברוק עבה (ברכ' כה:). ג' מיני הדרוקן הן של עבירה עבה ושל רעב תפוח ושל כשפים דק (שבת לג.). ציפהו מקום הנחת פיו או שהיה קולו עבה מחמת הציפוי פסול (ירוש' ר"ה ג ג). ואיזו היא אילוני' וכו' רשב"א אומר כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין אשה לאיש (יבמ' פ:). (טיפת חלב) דנפל ברוטב עבה (רבינא, חול' קח.). לאוהבו ש מלך שהיה משתקע בטיט עבה הציץ המלך וראה אותו א"ל עד שאתה משתקע בטיט הלך עמי (ר' נחמיה, מד"ר בראש' ל). — ונק' עָבָה: ושל זכוכית כדי לצוק בתוכה שמן והכא את אמר הכין רבי אחא רבי מיישא רבי כהן בשם רבנן דקיסרין כאן בעבה כאן בחדה (ירוש' שבת ח). שתיתא רב אמר שהכל נהיה בדברו ושמואל אמר במ"מ א"ר חסדא ולא פליגי הא בעבה הא ברכה עבה לאכילה עבדי לה רכה לרפואה קא עבדי לה (ברכ' לח.). ושוין (ת"ק ות"ב) שבוחשין את השתית בשבת ושותים זיתום המצרי והאמרת אין גובלין ל"ק הא בעבה הא ברכה (שבת קנו.). — אור עָבֶה: היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם עבה כפי הכבשן מברך עליו ואם לאו אינו מברך עליו (ברכ' נג.). — פת עָבָה: מאי פת עבה פת מרובה ואמאי קרו ליה פת עבה משום דנפישא בלישה ואי בעית אימא באתריה דהאי תנא פת מרובה פת עבה קרו ליה (בשם רבינו הקדוש, פסח' לז.). — ובסהמ"א, טיט עָבֶה: סליקוסתא אגודה של נרקיס היא והיא דקא אמרינן בכאי זה צד האי נרקיס דגינוניתא ושורין טיט עבה וקובעין אותן אגודות באותו הטיט כדי שלא יבשו ויכמשו (תשו' הגא' גני', אסף 158). והוא החולי הידוע בל' ישמעאל אלא מתסקא וישנו שלשה מינין עבה קורין אותו אלזקי ואין בכך ספק כל עיקר (תשו' הגאו' הרכבי רסד). ובגמ' מוקי לה בתבשיל עבה שאין המים נכרים בו (רש"י, ביצ' לז.). חוץ מדבש הזיפים מאותו דבש שהוא עבה ויכולין לזייפו לערב משקין אחרים (הוא, נזיר נ.). ומי חטאת עבין הן מפני אפר פרה שבהן (שם, סד.). והלכתא שתיתא עבה מברך בורא מיני מזונות קלישתא מברך שהכל (תוספ' ברכ' לח.). והשני שהשכל הוא עצם רוחני נגזר מן העולם העליון הרוחני והוא נכרי בעולם הגופים העבים (ר"י א"ת, חו"ה עבוד' האלהים ב). רוחב הדף הוא לפי הכתב אם דקה אם עבה (רמב"ם, ס"ת ט ה). והנה כל (מה) שישפל וירד מהפשוטים אל המרכבים יותר עבה ויותר גס וכל מה שיעלה יהיה יותר זך ויותר דקיק (רש"ט פלקירא, מקור חיים לרשב"ג ב, 23). וכשיהיה היסוד עבה (שם 28). ודווקא בלילתן (של חלת המשרת) רכה אבל בלילתן עבה חשוב לחם (סמ"ג מ"ע קמא). אמרתי שאם יהיה הראש קרוב מאד לחזה ולא היה דבר מפסיקו היה קיטור הלב ועשנו חם מאד ועבי הצואר מרחיק זה מזה והחום מתקרר ויהיה מזוג ברוחק המקום ודם העשן העבה מזדכך ונחלש ברוחק המקום (ר"י זבארה, שעשוע' דודסון 107). כי מי שהוא יותר עבה מן המים לא נשתוו פעולות הטבע בכל חלקיו (ר' עמנו' מרומ' פי' התורה, Merx Archiv 375). — ובהשאלה טבע עָבֶה, גס: ולפני האלהים נשפוך שיחנו כמה טבענו עבה וערפנו קשה ואמונתנו מעוטה (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג).