* 1, ש"ז, מ"ר עוֹגִינִים, עוגינין, — שמורידים אל המים כדי להעמיד את הספינה  Anker; ancre; anchor: המוכר (את הספינה) מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהגין אותה (ב"ב ה א). כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרשה רשב"ג אומר אף העוגין2 של ספינה (תוספת' שבת יה (יא) א). עוגין תני ר' חייא אלו עוגינין3 שלה וכן הוא אומר  וכו' הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש (ב"ב עג.). — ובסהמ"א: ואם רואין כי קלו המים משליכין העוגין בים שהם ברזילין [גדולים] ומעמידין אותה שם (ר"ח, שבת קב.). — ואמר הפיטן: יראי חטא נמאסו ונפסק העוגן נבזזו חנויות מזוית ואין מגין (בנימין הקטן, ברית כרותה, סליח' מוסף יוה"כ). לשוא שקדו העוגין והמנהיגים (רמב"ן, תפל' הים, אמרי נעם, קט:).