קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— פוע', עוֹדֵד, יְעֹודֵד, מְעוֹדֵד, — עוֹדֵד את פלוני, חִזֵּק, אִמץ, חזק לבבו, רוחו, aufrichten, ermutigen; restaurer, encourager; to restore, encourage: יי' שומר את גרים יתום ואלמנה יְעֹודֵד ודרך רשעים יעות (תהל' קמו ט). מְעוֹדֵד ענוים יי' משפיל רשעים עדי ארץ (שם קמז ו). — ואמר הפיטן: עודדני בצדק משוי ממים וכפר זדון ומשוגה פדנו ממהומת מות ואחור כל נסוגה (אל נא רפא נא, סליח' לתחלואי ילדים, סדר רע"ג ב, ריז). כי הוא רחום ומרחם ופתח להם בנשואי רחם מעודד בשלום ליודעי רחם (גנזי שכטר ג, דודסון 43). ידענו דרכיך ועורר רחמיך לעודדנו יי' ארחותיך למדנו (אנא אלהי, סליח' שיר' יוה"כ). מנודד בלי מעודד מאסף חרפתי דבת עם אשמע ומוסר כלמתי (ימי שנותי, יוצ' שבת א אחה"פ). מנה דר מועדי ירד ופלג דודי מדלג הר לעודדי קול דודי (אנעים חדושי שירים, יוצ' א פסח, מחז' איטל' א, קג:). ואם המה כאדם ומועדה ומטה ידם ואתה נוצר האדם ויתרון תנה לעודדם (צפה בבת תמותה, שחר' יוה"כ, שם ב, פא.). — ואמר המשורר: עודד בן רפה ידים זכור רחמיו מחמד עינים (ראב"ע, אנשי אמונה). במעשה ידיך מאד הפחדתני ובפקודיך הכי עודדתני (הוא, את חפצי מלא). אורחותיך למדני עמך תמים עד אהיה ובשפלותי עודדני יי' ממית ומחיה (הוא, אורחותיך למדני). בינה הגיגי ועודדני ולעשות רצונך למדני (הוא, אל תבוא את עבדך). והכביד הנדוד עליו ואין לו מעודד בלתי ילדי סעיפו (אבוי בראותי, החלוץ ט ב, 54). שיקרה למי שנפשו עייפה מחוזק החולשה שהמים הקרים אשר ישתה או שיזלפו על פניו יעודד נפשו להתעורר ולהתחזק מעט (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי כו, ד"ה טוב שבת). רבש"ע עודדני בעוסק לי בלימוד תורה תמימה (ר' משה שמשון, רבש"ע אמץ, שו"ת חות יאיר רלח, בסוף). המרחץ ליהודי ארץ מולדת ומדינה חפשית וכו' ואף הוא יכול ככל בני אדם לעלות שם במעלות למדרגה גבוהה על האיצטבא העליונה לעודד את נשמתו העגומה (מנדלי מו"ס, הפרדס ג, מסעות בנימין השלישי 63). 

— הִתפו', הִתְעוֹדֵד, נִתְעוֹדָד, — עוֹדֵד את עצמו: המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו וַנִּתְעוֹדָד (תהל' כ ט). — ובסהמ"א: זכרך יאמץ כל עדי יתחזקו ושמך יסעד כל ויתעודדו (גנזי שכטר ג, דודסון 207). כי לא תמנו בם עולם נושענו והתעודדנו ורמנו המה יתדות אהלי והם מיתרי וחבלי (יצחק אבן גיאת, יום צרו צעדי, שער השיר 18). ואולם בעבור זאת קמתי ונתעודדתי אמרתי הנה באתי למען שיתי שומי שאשית אני אותותי (ר' יוסף בן ר' אהרן ששון, הקדמ' תורת אמת, שו"ת). ובשם קדשך בצוקי התעודדתי כי אזכרה מקדם פלאך צדק ומשפט מכון כסאך (יחיד לבקש, אגר' שד"ל רט, 509). וכמו השחר עלה קמנו התעודדנו למלשינינו בלשונם לענות למדנו (יל"ג, על דא קא בכינא, א 132). ומרגע לרגע ירב הכעש תחזק המהומה יגדל הרעש אין איש מתעודד אין מי שלום יעש (הוא, משלי ד, 15). — גם הִתְעַדֵּד: דברי סבות התעדדו עליהם בנינים יסדו ושנים עשר נולדו אלה תולדות יעקב (ראב"ע, אמונת אלהי, כהנא א, 177).

— פֻע', °עֻדַּד, יְעֻדַּד, — שעודדו אותו, ואמר הפיטן: בסכת עמקים ימדדו בסכת צלצל יעדדו בסכת סביביו ימדדו (ר"א הקליר, כי אקח מועד, ב סוכות). 

— קל, °עָדַד, — כמו פוֹע', בינ' עוֹדֵד: נפשו בצדקתם הם עודדים כל חטא ואשמה כיסם יטהר מעלים בקדש ולא מורידים (ר"א עזרי, קינ' על ר"י מפיסא, REJ. XXVI 231). — ובינ' פעו': ירא אנוש ותן תודה לאל בעוד נפשך עדודה (את פני מבין, יוה"כ, מחז' רומני).