ש"נ, מ"ר עֵדוֹת, עֵדֹת, עֵדֹתִי, עֵדוֹתֶיךְ, עֵדוֹתָיו, עֵדוֹתָם, —  מה שהועד בן אדם והזהר לעשות, ונרדף עם חֹק, מצוה, פִּקּוּד, משפט  Warnung, Mahnung; admonition; exhortation: אלה הָעֵדֹת והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים (דבר' ד מה). שמור תשמרון את מצות יי' אלהיכם וְעֵדֹתַיו וחקיו אשר צוך (שם ו יז; גם שם כ).  כל ארחות יי' חסד ואמת לנצרי בריתו ועֵדֹתָיו (תהל' כה י; גם שם עח נו). עֵדֹתֶיךָ נאמנו מאד (שם לג ה; גם שם לט ז; שם קיט ב וכו'). אם ישמרו בניך בריתי ועֵדֹתִי1 זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (שם קלב יב).