עֻדָּה
*, עודה, ש"נ, — קשר, חבילה: הניח עליה עודה1 של שקין פסלה (רב יהודא בשם רב, סוט' מי.).
1 [פרש"י: אגודה של שקין, ובע"ז כג. פרש, וז"ל: שקין הרבה ריקנין קשורין ביחד, ע"כ, וכן הערוך בשם תשובות, וגזרוהו מן מעודד ענוים יי'. ובלשנא אחרינא (בע"ז שם) פרש"י: עץ שטווים בו שקין, ע"כ. ור"ח (ע"ז שם) פרש, וז"ל: חבק מצוייר של עדיים שאוגדין אותה בבהמה, ע"כ. כנראה פרש מלשון עֲדִי, או מן הערבית עֻדַּהֿ عدﺓ , כר ואוכף. אבל ברור שהוא כמו הערבי עֻדַּהֿ عدﺓ , במשמ' קשר וחבילה, וכן בסור' עדָדָא; ובינ' פעיל עדידא, קשור. וכן השמות עדידותא, תעדידותא (PSm. Thesaurus, 2803, 2804).]