1, עֹד, עוֹדִי עוֹדֶּנִי, עוֹדְךָ, עוֹדְךְ, עוֹדֶנּוּ, עֹדֶנּוּ, עוֹדֶנָּה, עוֹדָהּ, עוֹדֵינוּ (קרי), עוֹדֶנּוּ, עוֹדָם, עודינה, (כתיב).

— א) לפני שם כעין נסמך במשמ' יתר, נוסף על הקֹדם, noch, ferner; encore; still, yet, more: ויסעו מבית אל ויהי עוֹד כברת ארץ לבוא אפרתה ותלך רחל ותקש בלדתה בראש' לה יו. ויאמר יי' אל משה עוֹד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה שמות יא א. ויאמר ציבא אל המלך (דוד) עוֹד בן ליהונתן נכה רגלים ש"ב ט ג. כי לא היה כל בית אבי כי אם אנשי מות לאדוני המלך ותשת את עבדך באוכלי שלחנך ומה יש לי עוֹד צדקה ולזעק עוֹד אל המלך שם יט כט. כי עוֹד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב חבק' ב ג. העוֹד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה הרמון ועץ הזית לא נשא חגי ב יט. וישאלו עוֹד ביי' הבא עוֹד הלם איש2 ש"א י כב. — ובתלמו': המניח איסר ואכל עליו חציו והלך למקום אחר והרי הוא יוצא בפונדיון אוכל עליו עוד איסר המניח פונדיון ואכל עליו חציו והלך למקום אחר והרי הוא יוצא באיסר אוכל עליו עוד פלג מע"ש ד ח. הוסיף לו (לחייב מלקות) עוד רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו מכות ג יד. — עוד מעט: ויצעק משה אל יי' לאמר מה אעשה לעם הזה עוֹד מעט וסקלני שמות יז ד. עי' מְעַט. — ולפני שם המספר: כי לימים עוֹד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה בראש' ז ד;  גם שם ח יב; שם כט כז; שם ל. ויצא בנימין לקראתם מן הגבעה ביום השני וישחיתו בבני ישראל עוֹד שמנת עשר אלף איש ארצה שפט' כ כה. ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוֹד ארבעים יום ונינוה נהפכת יונה ג ד. כי כה אמר יי' צבאות עוֹד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ וכו' חגי ב ו. ועתה אמת אגיד לך הנה עוֹד שלשה מלכים עמדים לפרס דני' יא ב. — ובתלמו': בכל יום היו שם (במקדש) עשרים ואחת תקיעות וכו' ובמוספין היו מוסיפין עוד שש סוכ' ה ה. מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבא בני מן המלחמה בשלום אהא נזירה שבע שנים ובא בנה מן המלחמה בשלום והיתה נזירה שבע שנים ובסוף שבע שנים עלתה לארץ והורו בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות נזי' ג ו. ומנין להביא עוד שלשה (למספר כ' של סנהדרי קטנה) ממשמע שנאמר וכו' הטייתך לטובה על פי א' הטייתך לרעה על פי שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחת סנה' א ו. דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהן בוררין להן עוד אחד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים שני דיינין בוררין להן עוד אחד שם ג א. האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר ילדה זכר מביאה שתי קנים א' לנדרה ואחד לחובתה וכו' והכהן צריך לעשות שלש פרידות מלמעלן ואחד מלמטן ולא עשה כן אלא עשה שתים למעלן ושתים למטן  ולא נמלך צריכה להביא עוד פרידה אחת קני' ג ו. — עוֹד מי: ויאמרו האנשים אל לוט עוֹד מי לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום בראש' יט יב. — ולפני ל-: ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש הַעוֹד לכם אח שם מג ו. ויחר לשאול מאד וכו' ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים וְעוֹד לו אך המלוכה ש"א יח ח. ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי הַעוֹד לי בנים במעי והיו  לכם לאנשים רות א יא. — לפני כנוי הרמז: כה אמר יי' אלהים עוֹד זאת גדפו אותי אבותיכם במעלם בי מעל יחזק' כ כז. — ואמר בן סירא: עוד כאלה ולא נסוף וקץ דבר הוא הכל ב"ס גני' מג כז. — ובתלמו': ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא תוקעין וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד ר"ה ד ב. ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי שאפילו ראש בית דין בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד ר' יהושע בן קרחה, שם ד. — אחרי שֵם: ויאמר המלך (אחשורוש) לאסתר המלכה וכו' ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוֹד ותעש אסת' ט יב. אחרי אין, אפס: אתה הראת לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוֹד מלבדו דבר' ד לה. וידעת היום והשבת אל לבבך כי יי' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוֹד שם לט. למען דעת כל עמי הארץ כי יי' הוא האלהים אין עוֹד מ"א ח ס. ויאמר יהושפט האין פה נביא ליי' עוֹד ונדרשה מאותו שם כב ז. ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוֹד כלי מ"ב ד ו. אני יי' ואין עוֹד זולתי אין אלהים ישע' מה ה; שם ו; שם יד; שם יח; שם כא; שם כב; שם מו ט. וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני יי' אלהיכם ואין עוֹד יוא' ב כז. כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוֹד  להם שכר קהל' ט ה. ויאמר המלך האפס עוֹד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד אלהים ש"ב ט ג. ועתה שמעי זאת עדינה הישבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוֹד ישע' מז ח;  גם שם י. זאת העיר העליזה היושבת לבטח האומרת בלבבה אני ואפסי עוֹד איך היתה לשמה צפנ' ב יה. — אחרי יש, ואמר בן סירא: מג[ד]ל[י ייי'] הרימו קול בכל  תוכלו כי יש עוד ב"ס גני' מג ל. — ובהשמטת יש: ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוֹד איש אחד לדרוש את יי' מאתו ואני שנאתיו מ"א כב ח. ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן הבית ואמר לאשר בירכתי הבית הַעוֹד עמך ואמר אפס עמוס ו י. — לפני פֹעל, כמו תה"פ: ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים ויאמר עוֹד שאר הקטן והנה רֹעה בצאן ש"א יו יא. לכן עוֹד אריב אתכם נאם יי' ואת בני בניכם אריב ירמ' ב ט. ויאמר יי' אלי עוֹד לך אהב אשה אהבת רע ומנאפת הוש' ג א. אשרי יושבי ביתך עוֹד3 יהללוך סלה תהל' פד ה. כי יש לעץ תקוה אם יכרת וְעוֹד יחליף ויונקתו לא תחדל איוב יד ז. ישכחהו רחם מתקו רמה עוֹד לא יזכר ותשבר כעץ עולה שם כד כ. וְעוֹד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע וכו' קהל' ג יו; גם שם יב ט.  ויגבה לבו (של יהושפט) בדרכי יי' וְעוֹד הסיר את הבמות ואת האשרים מיהודה דהי"ב יז ו. — ובתלמוד: ועוד אמרו לפניו אומר היה רבי אליעזר וכו' שביע' ח י. מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו (את הירח) שחרית במזרח וערבית במערב אמר ר' יוחנן בן נורי עדי שקר הם וכשבאו ליבנה קבלן רבן גמליאל ועוד באו שנים ואמרו וכו' ר"ה ב ח. מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן תענ' ג ו. ועוד שאלן ר"ע אבר המדולדל בבהמה מהו כרית' ג ח. ר' מתון בעא קומי ר' יוחנן ומאלישע אנו למדין תורה א"ל מתון מתון מה המת משהוא מסתלק עוד אינו רואהו כך זה משנסתלק עוד לא ראהו ירוש' מו"ק ג ז. —  ובסהמ"א: ועוד אבאר העונות שאינן מתכפרות אלא לאחר נקמה ר' ברכיה הנקדן, ספ' החיבור וספ' המצרף XXXIX, גאלאנץ 38. — ובפרט אחרי פֹעל: וידע אדם עוֹד את את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת בראש' ד כה; גם שם ח יב; שם כא; שם ט יא; שם יה; שם יח כט; שם כד כ; שם כט לג; שם לד; שם לה; שם ל ז; שם יט; שם לב כט; שם לה ; שם ט; שם י; שם לז ה; שם ח; שם ט; שם מו כט. ויאמר עוֹד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל שמות ג יה; גם שם ד ו; שם ט כט; שם י כט; שם לו ו. ויאמר יי' אלי (אל משה) רב לך אל תוסף  דבר אלי עוֹד בדבר הזה דבר' ג כו; גם שם יג יז; שם לא ב; שם לד י. ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוֹד רוח באיש מפניכם יהוש' ב יא. ויוסף עוֹד געל לדבר ויאמר וכו' שפט' ט לז; שם יג ח; שם ט; שם כא; שם כ כח. ותאמר (חנה לעלי) תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוֹד ש"א א יח; שם ז יג; שם י כב; שם יח כט; שם כג; שם כג ד. ויתקע יואב בשופר ויעמדו כל העם ולא ירדפו עוֹד אחרי ישראל ולא יספו עוֹד להלחם ש"ב ב כח;  שם כב; שם ה יג; שם כב; שם ו א; שם ז ב; שם יב כג; שם יד י; שם יט ל; שם לו; שם כא יז; שם יח; שם יט.  ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה ומאכל שלחנו ומושב עבדיו וכו' ועלתו אשר יעלה בית יי' ולא היה בה עוֹד רוח ותאמר אל המלך וכו' מ"א י ד-ו; גם שם יב ה. ויאמר נעמן ולא יתן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה כי לוא יעשה עוֹד עבדך עלה וזבח לאלהים אחרים כי אם ליי' מ"ב ה יז; גם שם כד ז. על מה תכו עוֹד תוסיפו סרה ישע' א ה; גם שם ב ד; שם ה ד; שם יד א; שם כג יב; שם כו כא; שם ל כ; שם לח יא; שם נד ט; שם סב ד. לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוֹד ירמ' ג א'; גם שם יג כז; שם יו יד; שם לא יט. כי אני יי' אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוֹד יחזק' יב כה; גם שם כח; שם יג כא; שם כג. ותהר עוֹד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוֹד  ארחם את בית ישראל הוש' א ו. ויען יי' ויאמר לעמו הנני שולח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אתו ולא אתן אתכם עוֹד חרפה בגוים יוא' ב יט. ותשנה קולן ותבכינה עוֹד  ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה רות א יד. טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוֹד קהל' ד יג. לא ישוב עוֹד לביתו ולא יכירנו עוֹד מקומו איוב ז י; שם לב יה; שם יו; שם לד כג. — ובסהמ"א: והוא מה שאמרו ז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וכשתסתכל עוד בדבר תראה כי השלימות האמיתי הוא רק הדביקות בו ית' רמח"ל, מסלת ישרים א. — ועוֹד ש-: שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים א"ל גזירת הכתוב הוא ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים ר' חנינא, בכור' ה: — ודבור ולא עוֹד אלא, במשמ' וְעוֹד, וְעוֹד יותר, לפני אף: כתב המהלך תחת הצורות ותחת הדיוקנאות אין מסתכלין בו ולא עוד אלא אף בחול אין מסתכלין בדיוקנאות משום שנאמר אל תפנו אל האלילים תוספת' שבת יז א. ולא עוד אלא אע"פ שהיה הענן עושה כל המדבר מישור היה מניח מקום גבוה למשכן שיהא שם חנייתו תנחמ' חוקת לז. — ולפני אפילו: אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין סוט' ו ב. מרביצין שדה בערב שביעית כדי שתעלה ירקות בשביעית ולא עוד אלא אפי' בשביעית מרביצין אותן תוספת' שביעי' ב א. מדור אלמנה שנפל אין היורשין חייבין לבנותו ולא עוד אלא אפי' היא אומרת הניחוני ואבננו משלי אין שומעין לה כתוב' קג.. גר שקבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ולא עוד אלא אפילו דקדוק אחד מדקדוקי תורה או מדקדוקי סופרים ר' יוסי, תנחו' ויקר' ג. — ולפני ש-: נושא אדם אשה ופוסק עמה על מנת שלא לזון על מנת שלא לפרנס ולא עוד אלא שאדם נושא אשה ופוסק עמה על מנת שתהא זנתו ומפרנסו ומלמדתו תורה תוספת' כתוב' ד ו. מי לנו גדול כיוסף שלא נתעסק בו אלא משה וכו' ולא עוד אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו ועם יוסף הארון והשכינה וכו' ולא עוד אלא שהיה מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי העולמים מכי' בשלח ב. ולא עוד אלא שמצטער (הים) ואין יכול לעשות כענין שנאמר יהמו גליו ולא יוכלו ספרי דבר' שו. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו אבו' ו א. ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של ג"ע ואחת של גיהנם ר' אליעזר, ברכ' כח:. לפי שהיה אברהם אבינו מפחד וכו' א"ל הקב"ה לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם וכו' ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך בתחלה וימת תרח בחרן ואח"כ ויאמר ה' אל אברם מד"ר בראש' לט. והלא נשמת אדם ונשמת בהמה הכל הולכין אל מקום אחד ולא עוד אלא שאחד האדם ואחד הבהמ' מקרה אחד להם ליום המות מדר' א"ב דר"ע נ', ביהמ"ד ילינק ג 38. — אני עשיתי כדברי בית הלל ואתה עשית כדברי בית שמאי ולא עוד אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות ברכ' יא.. — ובלי קשור אחרי אלא: אמר לו הקב"ה (לאברהם) מנוח לא העמדתי מגינים של צדיקים ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לידי עבירות ומעשים רעים אני רואה צדיק אחר בהן שיכול לומר למידת הדין דיי אני נוטלו ומכפרו עליהן מד"ר בראש' מד, תאוד'. והיה אברהם מתפלל (על אבימלך ובני ביתו) וכולם מתרפאים מן עצירתם ולא עוד אלא עיברו כל בני ביתו של אבימלך וילדו זכרים פסיק' רבת' מב. — ובסהמ"א: ולא עוד אלא המוכר קרקע שלו לאחר יש לחבירו שהוא בצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלק אותו רמב"ם, שכנ' יב ה. ולא עוד אלא שאפילו אם עשה מצוה בזמן מלאכתו לא לצדקה תחשב לו רמח"ל, מסלת ישרים יא. — *ובמשמ' גם: עוד הוא בדברי נחמות ר' יוחנן, ירוש' ברכ' ה א. עוד היא בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי ר"ש בן לקיש, שם פאה ד ב. — ובסהמ"א: מי שנשא שתים או שלש או ארבע נשים וקבר את הראשונה ויש לו ממנה בנים וכו' ואחר כך מת האיש ומתה עוד היא ועמדו בניהן ליטול את כתובת אימותן מעשים לבני א"י, תרביץ א, לוין 94. כל מי שאינו תוכף גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג שם 83. — ואחרי השם: למה לא חסכתם כליכם עוד שם 92. 

— ב) *ש"ז, במשמ' תוספת מועט לשעור: שמונה אמות ועוד נותנין לו כדי עבודתו וזורע את המותר  כלא' ו ו. ר' אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה רבי יהושע אומר במאה ועוד ועוד זה אין לו שיעור תרומ' ד ז. מלוא תרווד ועוד עפר קברו' טמא ר' שמעון מטהר אהל' ב ב. בהרת כגריס ופשתה חצי גריס ועוד והלך מן האום כחצי גריס רבי עקיבא  מטמא נגע' ד ט. שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד שניהן טמאין שם ה ה. לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד מקוא' ג א. שיער רבי ב' בצים ועוד כמה הוא ועוד אחד מעשרים בביצה עירוב' פג.. — ומ"ר וְעוֹדִים, ועודין: נמצאו עשרת קבים ירושלמיים שהן ששה עשרונות ועודין4 מנח' ז ב. ובסהמ"א: ונמצא אותן ב' ידות [ממצה] (במצה) של תודה שהן כ' קבין ירושל' שהן ו' עשרונות ועֵדוַיִם ועודיין5 היינו ב' שלישין רגמ"ה, מנח' עז.. — וגם וְעוֹדוֹת: נמצאת שליש של ציפורי בועודות6 של רבי יתירה על מחצה של מדבריות שליש ביצה עירוב' פג..

— ג) במשמ' המשך הזמן והפעֻלה, עד הנה, עֲדַיִן, während, noch; encore, pendant; still, yet: הן עוֹד היום גדול לא עת האסף המקנה בראש' כט ז. אם עוֹד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו ויקר' כה נא. ויאמר יי' אל גדעון עוֹד העם רב שפט' ז ד. ויאמר דוד הכי יש עוֹד אשר נותר לבית שאול ש"ב ט א; גם שם יד לב. רק הבמות לא סרו עוֹד העם מזבחים ומקטרים בבמות מ"ב יד ד. והיה טרם יקראו ואני אענה עוֹד  הם מדברים ואני אשמע ישע' סה כד. ויהודה עֹד רד עם אל ועם קדושים נאמן הוש' יב א. לא זרו מתאותם עוֹד אכלם בפיהם תהל' עח ל. עוֹד זה מדבר וזה בא ויאמר וכו' איוב א יו; גם שם יז. — ואמר המשורר: צנפני זמן מיום היותי ועוד לא נס הדר אפי ולחו רמב"ע, עצת משכיל, בספ' החג לשטינשנידר, 39. — ובשאלה: ותען רחל ולאה ותאמרנה לו (ליעקב) הַעוֹד  לנו חלק ונחלה בבית אבינו בראש' לא יד; גם שם מה ג. הַעוֹד  הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא חגי ב יט. — עוֹד ב-: וְעוֹד בה עשיריה ושבה והיתה לבער ישע' ו יג. — ואמר בן סירא: הוי למות מה [מ]ר זכרך לאיש שוק[ט] על מכונתו איש שליו ומצליח בכל ועוד ב[ן ח]יל לקבל תענוג ב"ס גני' מא א. — כל עוֹד: ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי כל עוֹד7 נפשי בי ש"ב א ט. כי כל עוֹד נשמתי בי ורוח אלוה באפי איוב כז ג. — ובסהמ"א: כל עוד שמתגדל האדם מניח הכעס והאכזריות ומקבל הרחמים והחמלה רמח"ל, פתחי חכמה כז:. — ועם כנ': ואברהם עוֹדֶנּוּ עמד לפני יי' בראש' יח כב; גם שם מג כז; שם כח; שם מו ל. וילך משה וישב אל יתר חתנו ויאמר אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה הַעוֹדָם חיים שמות ד יח. כי אם מאן אתה לשלח (את ישראל) וְעוֹדְךָ מחזיק בם הנה יד יי' הויה במקנך שם ט ב-ג; גם שם יז. הבשר עוֹדֶנּוּ בין שניהם טרם יכרת ואף יי חרה בעם במד' יא לג. עוֹדֶנִּי היום חזק כאשר ביום שלח אותי משה יהוש' יד יא. עד היום הזה עוֹדֶנּוּ (המזבח אשר בנה גדעון) בעפרת אבי העזרי שפט' ו כד; גם שם ח כ. ושאול עוֹדֶנּוּ בגלגל וכל העם חרדו אחריו ש"א יג ז. והנה עוֹדֶנָּה מדברת (בת שבע) עם המלך ונתן הנביא בא מ"א א כב; גם שם מב; מ"ב ו לג. ויהי דבר יי' אל ירמיהו שנית והוא עוֹדֶנּוּ עצור בחצר המטרה ירמ' לג א; גם שם מ ה. אספרם מחול ירבון הקיצותי וְעוֹדִי עמך תהל' קלט יח. וְעֹדֶנוּ (איוב) מחזיק בתמתו איוב ב ג; גם שם ח יב. עודינה8 תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושיע איכ' ד יז. עוֹדָם מדברים וסריסי המלך הגיעו אסת' ו יד. ובשמונה שנים למלכו והוא עוֹדֶנּוּ נער החל לדרוש לאלהי דויד אביו דהי"ב לד ג. — ובתלמו': עודהו הסל על כתפו קורא (המביא בכורים) מהגדתי היום וכו' בכור' ג ו. בהרת ואין בה כלום בתחלה בסוף שבוע ראשון יסגיר בסוף שבוע שני לאחר הפטור יפטור עודהו מסגירו ופוטרו ונולדו לו סימני טומאה יחליט וכו' עודהו מחליטו והלכו להן סימני טומאה וכו' נגע' ז ג. שלשל דלי למלאות ונפסק החבל מידו אם עד שלא הגיע למים חשב עליו מערה וצריך לנגב עודהו במים וחשב עליו מערה ואין צריך לנגב תוספת' פרה ה ה. בריא שכתב דייתיקי חוזר בו ולא עוד הוא בריא ודכוותה שכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו ולא עודהושכיב מרע ירוש' פאה ג ט. עודהו9 (הציץ) על מצחו מרצה אין עודהו9 על מצחו אינו מרצה רבי יהודה, יומ' ז:. מה אם רשות שלמטן שיש בה כזב ושקר וגניבות דעת וכו' והיום עודנו ומחר איננו וכו' רשות של מעלן וכו' על אחת כמה וכמה ר' אבהו, ירוש' סנה' ו. עודה שפחה ונשתחררה עודה נכרית ונתגיירה משבאת לישראל ילדה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן בכור ח א. משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי נעורים נדה ה ז. פסק להכניסה ערומה לא יאמר הבעל כשתבא לביתי אכסנה בכסותי אלא מכסה ועודה בבית אביה כתוב' ו ה. היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראי' שם ז ח. ראתה (דם) ועודה בבית אביה בית שמאי אומרים וכו' נדה י א. וכן אגודה של ירק מתניתן שניטמאת ועודה אגודה אבל ניטמאת קלחין ואגדן לא בדא ואין סופו ליחלק ולעשות שתים ירוש' תרומ' ב א. חד אמר עודן בידו מותר ע"ג קרקע אסור שבת לח:. והתניא אע"פ שאין עודן עליו אסור שם מג.. מעות שעל הכר וכו' ארבב"ח א"ר א"ר יוחנן לא שנו אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו שם קמב:. — ובסהמ"א: עודם באותו מושב בא חתול וקיטע תינוק יצא רב ודרש חתול אסור לקיימו מפני שחשבו כארי וזאב ופרדלס ונחש תשו' הגא' הרכבי רעד. — ואמר הפיטן: שש ודץ שלול נות בית עודו צג בפרוזדור הבית מן ההר למעוניו, יוצ' א שבוע'. — וכמו שם: אל תדאג אם עושרך אבד אם שכלך נשמר והודך כי איך תהיה דואג עלי תער העוד החרב בידך רש"ט פלקירא, צרי היגון 16. — ובמשמ' חיים: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כל ימי עודו שבלי הלקט, שחיט' הקדמ' קצג:.

— ד) עם אות היחס ב-, בְּעוֹד, בְּעוֹדִי, בְּעוֹדֶנִּי, בְּעוֹדֶנּוּ, — לסמן זמן נוסף, במשך, אחרי הזמן: בְּעוֹד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך בראש' מ יג; גם שם יט. הכינו לכם צדה כי בְּעוֹד שלשת ימים אתם עברים את הירדן הזה יהוש' א יא. כי כה אמר יי' אלי בְּעוֹד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר ישע' כא יו; גם שם ז ח. בְּעוֹד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית יי' ירמ' כח ג; גם שם יא. וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם בְּעוֹד שלשה חדשים לקציר עמו' ד ז. — ולסמן מקום: ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בְּעוֹד כברת ארץ לבא אפרתה בראש' מח ז. — ובמשמ' עֲדַיִן: ויאמר (דוד) בְּעוֹד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני יי' וחי הילד ש"ב יב כב. אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בְּעוֹד רשע לנגדי תהל' לט ב. כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי בְּעוֹד שדי עמדי איוב כט ד-ה. — בעוד הגרזן אש אל רעו ובעוד שלש אמת להכ[ת נשמ]ע קל אש קרא אל רעו כתבת השלח. — בְּעוֹד יום, יומם, לילה: ויבא כל העם להברות את דוד לחם בְּעוֹד היום ש"ב ג לה. אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה בְּעֹד יומם בושה וחפרה ירמ' יה ט. ותקם בְּעוֹד לילה ותתן טרף לביתה משלי לא יה. — ועם כנ': ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בְּעוֹדֶנּוּ חי קדמה בראש' כה ו.  הן בְּעוֹדֶנִּי חי עמכם היום ממרים הייתם עם יי' ואף כי אחרי מותי דבר' לא כז. כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הראה איתה בְּעוֹדָהּ בכפו יבלענה ישע' כח ד. — ובתלמו': אסור לטלטלן בעודן עליו שבת מג.. — ובסהמ"א: נשמת בוראי הבינתני ויאורו עיני בכל יום מברכת בעודה באפי בדתך אשים הגיוני ראב"ע, נשמת אל. בְּעוֹדִי בחיי: אשירה ליי' בחיי אזמרה לאלהי בְּעוֹדִי תהל' קד לג; גם שם קמו ב. — ובסהמ"א: בעודו תולעים יסובבהו ואחריתו רמה וגוף עפר יכסוהו רבנו בחיי, ברכי נפשי, בסוף חו"ה. אשרי שיאחז נתיב יושר בעודו ונפץ את עלילות שחרות ימי חלדו ר"י נג'ארא, אשרי, עולת חדש נ. — ועם אות היחס מ-, מֵעוֹדִי, מֵעוֹדְךָ מזמן היותי, היותך: האלהים הרעה אתי מֵעוֹדִי עד היום הזה בראש' מח יה. ותאמר האתון אל בלעם הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מֵעוֹדְךָ עד היום הזה במד' כב ל. — *מִבְּעוֹד יום, כמו בעוד יום: אין שורין דיו וסממנין וכרשינין אלא שישורו מבעוד יום ב"ש, שבת א ה. מאימתי נותנין רשות בש"א מבעוד יום ובה"א משחשיכה עירוב' ו ד. אבל אם היו עליו (התפלין) מבעוד יום מותר ירוש' ברכ' ב ג. א"ל ר' יהודה (לר' מאיר) והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים ברכ' ב:. כבר סעדתי מבעוד יום ר' יהושע, ד"א ו. אבל אם מבקש לפרוש כמו מצור לצידון מותר לו לפרוש אפילו בערב שבת מפני שהדבר ידוע שהוא יכול לילך מבעוד יום מד"ר במד' טז. — בְּעוֹד ש-: בעוד שהיו מהלכין (אברהם ויצחק) בדרך קדמו שטן לאברהם בדרך מדר' ויושע, ספ' ד"ה א. בעוד שהיו מהלכים בדרך אברהם ןיצחק נכנס תגרות בין ישמעאל ובין אליעזר שם ב. משל במדר' הנעלם לרועה שהיה רועה צאנו אצל שפת הנהר ובאו זאבים אל העדר מה עשה נטל תיש אחד גדול והשליכו לזאבים בענין שבעוד שלוחמים עמו מעביר צאנו ר' אברהם סבע, צרור המור, עג:.. והחלק הנשאר באיד מן האש והאויר יעלה כל אחד למקומו הטבעי כי בעוד שהשאיר מורכב מן המים לא יוכל להגבי' למעלה לכבדותו ר"י א"ת, רוח חן ז.