אֲעוּדֵךְ: מה אֲעוּדֵךְ1 מה אדמה לך הבת ירושלם מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון כי גדול כים שברך מי ירפא לך (איכ' ב יג).

— הִפע', הֵעִיד, הֵעִד, הֵעִידֹתָ, הֵעֵדֹתָה, הֵעִידֹתִי, הַעִדֹתִי, הֵעִידוּ, מֵעִיד, הָעֵד, הָעִידוּ, אָעִיד, וָאָעִיד, וָאָעֵד, אָעִידָה, תָּעִיד, וַתָּעַד, וַיָּעַד, יְעִדֻהוּ, — א) הֵעִיד בפלוני, הזהיר אותו, אמר לו לעשות כך וכך ואם אין יהי כך וכך,  warnen, feierlich erklären; avertir, affirmer solennellement; to warn, affirm solemnly:  ויאמר אליו יהודה הָעֵד הֵעִד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם (בראש' מג ג). רד הָעֵד בעם פן יהרסו אל יי' לראות ונפל ממנו רב (שמות יט כא). לא יוכל העם לעלת אל הר סיני כי אתה הֵעֵדֹתָה בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו (שם כג). והיה אם שכח תשכח את יי' אלהיך וכו' הֵעִדֹתִי בכם היום כי אבד תאבדון (דבר' ח יט). שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מֵעִיד בכם היום (שם לב מו). ועתה שמע בקולם אך כי הָעֵד תָּעִיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם (ש"א ח ט). הלא השבעתיך ביי' וָאָעִד בך לאמר ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידע תדע כי מות תמות (מ"א ב מ"ב). וַיָּעַד יי' בישראל וביהודה ביד כל נביאו כל חזה לאמר שבו מדרכיכם הרעים וכו' וימאסו את חקיו וכו' ואת עדותיו אשר העיד בם (מ"ב יז יג-יה). שמעו וְהָעִידוּ בבית יעקב וכו' כי ביום פקדי את פשעי ישראל עליו ופקדתי על מזבחות בית אל (עמו' ג יג-יד). על מי אדברה וְאָעִידָה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב (ירמ' ו י). כי העד הַעִדֹתִי באבותיכם ביום העלותי אותם מארץ מצרים ועד היום הזה השכם וְהָעֵד לאמר שמעו בקולי (שם יא ז). דבר יי' עליכם שארית יהודה אל תבאו מצרים ידע תדעו כי הֵעִידֹתִי בכם היום (שם מ"ב יט). וַיָּעַד מלאך יי' ביהושע לאמר (זכר' ג ו). שמעה עמי ואדברה ישראל וְאָעִידָה בך אלהים אלהיך אנכי (תהל' נ ו). ואת נביאיך הרגו אשר הֵעִידוּ בם להשיבם אליך (נחמ' ט כו). וַתָּעַד בם להשיבם אל תורתך (שם כט). וָאָעִיד ביום מכרם ציד (שם יג יה). וָאָעִידָה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה (שם כא). — ואמר בן סירא: חכמות למדה בניה ותעיד לכל מבינים בה (ב"ס גני' ד יא). — ב) הֵעִיד את פלוני, עָשָׂהוּ עֵד על דבר, zum Zeugen nehmen; prendre à témoin; to take as witness:  הֵעִידֹתִי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מחר (דבר' ד כו). הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם וכו' וְאָעִידָה בם את השמים ואת הארץ (שם לא כח). — ואמר בן סירא: ועת נוחו על משכבו העיד ייי' ומשיחו (ב"ס גני' מו יט). — ובתו"מ: נענה אותו תינוק ואמ' וכו' באותה שעה אמ' ר' יהושע מעידני עלי שמים וארץ שאיני זז מיכאן עד שאפדה אותו (תוספת' הורי' ב ו). מעידני עלי שמים וארץ שיותר מד' וה' פעמים לקה עקיבא על ידי לפני ר"ג שהייתי קובל לו עליו (רבי יוחנן בן נורי, ספרא קדוש' פרק ד). מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא וכו' (יבמ' טז.). — והֵעִיד עדים על שטר וכדומ', עשה שיחתמו עליו: קח לך גליון גדול וכתב עליו וכו' ואָעִידָה עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו (ישע' ח א-ב). ואכתב בספר ואחתם וָאָעֵד עדים (ירמ' לב י). ואתה אמרת אלי אדני יי' קנה לך השדה בכסף וְהָעֵד עדים (שם כה). — הֵעִיד את פלוני, הגיד עליו עדות, Zeugniss ablegen; rendre témoignage; to give evidence: והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו וִיעִדֻהוּ לאמר ברכת אלהים ומלך (מ"א כא י). ויבאו שני האנשים בני בליעל וישבו נגדו וַיְעִדֻהוּ אנשי הבליעל את נבות נגד העם לאמר ברך נבות אלהים ומלך (שם יג). כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה וַתְּעִידֵנִי2 (איוב כט יא). — והֵעִיד סתם, היה עד בדבר: כי יי' הֵעִיד בינך ובין אשת נעוריך (מלאכ' ב יד). — ובתו"מ: היו שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל (ב"ב ג ד). כהן גדול דן ודנין אותו מעיד ומעידין אותו חולץ וחולצין לאשתו וכו' (סנה' ב א). ראה שמתחייב בדין ואמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו הרי זה אינו כלום (שם ג ח). שבועה שלא נעידך נשבע לבטל את המצוה (שבוע' ג ח). המודר הנאה מחבירו מביא לו ארון ותכריכין חלילין ומקוננות שאין הנאה למתים ומעידו עדות ממון ולא עדות נפשות (תוספת' נדר' ב ז). אמ' לעדים בואו והעידוני שיש לי ביד פלוני מאתים זוז מעסקי שכר שכיר וממזון אשה ובנות שבועה שלא נעידך הרי אילו פטורין עד שיאמרו שבועה (שם שבוע' ב יא). אין אומרין למי שלא ראה את החדש יבוא ויעיד אלא למי שראה (ר' אליעזר, שם נדה א ה). אמר לו (ר"ג לר' יהושע) עמוד על רגליך ויעידוך והיה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו (ירוש' ברכ' ד א). עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו (חגי' ה.). העיד ר' יוסי הכהן ור' זכריה בן הקצב על בת ישראל שהורהנה באשקלון וריחקוה בני משפחתה ועדיה מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה (כתוב' כו:). וכבר העיד אליעזר ספרא ויוחנן בן גודגדא על הגלודה שפסולה (חול' נה:). — *הֵעַדְתָּ, -תִּי: אמר הקב"ה אם היעדת לחבריך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת עלי שלא בראתי שמי' וארץ (ירוש' ברכ' א ח). מימי לא העדתי אלא עדות אחת והעלו עבד לכהונה על פי (ר"א בר צדוק, יבמ' צט:). — ובסהמ"א: ופתר ישמע אל ויענם ויעיד עליהם (דונש, תשו' על רסע"ג 31). — ואמר המשורר: שער הסגור בסחרת תסעיד שער העין בעטרת תעיד (יוסף אבן אביתור, שער האיתון, שער השיר 13). וכל סבל בסבר טוב שפטיו מליציו טוב ביום משפט מעידים אזי מאן להתנחם לבבי ושבעתי עדי גוע נדדים (ר"ש הנגיד, הכימים בחרתם). לבי יעידני ראות צלמם והם שכבו ומהביט מאורי הזו (רמב"ע, דיואן סא, בודל'). אתה אל מסתתר לך המלכות תאות בריאותיך יעידוך ועינינו רואות (ראב"ע, אל תכונתך).

— הָפע', הוּעַד, — הוּעַד השור הנגח וכדומ', הֵעִידוּ בבעליו לשמרו: ואם שור נגח הוא מתמול שלשום וְהוּעַד בבעליו ולא ישמרנו (שמות כא כט). — ובתלמו': שאלו (את השור) בחזקת שהוא תם ונמצא מועד הבעלים משלמין חצי נזק והשואל פטור הועד בו בפני שואל ואחר כך מסרו לבעלים הבעלים משלמין חצי נזק והשואל משלם חצי נזק (תוספת' ב"ק ה ד). — ובסהמ"א: ולשוך אשר הוטל והועד וכעיט יצפצף לבאר מחקרי לב וחידותיו (ראב"ע, בשם אל אשר אמר, כהנא א, 198).