קל לא נמצא בהכתובים הקדומים.

— הִפע', הֶעֱוָה, הֱעֶווּ, הֶעֱוֵיתִי, הֶעֱוֵינוּ, הַעֲוֵה, הַעֲוֹתוֹ, — הֶעֱוָה פלוני, עשה דבר לא ישר בעיני אלהים ואדם, verkehren, verkehrt handlen; pervertir; to perbert: אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בְּהַעֲוֹתוֹ והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם (ש"ב ז יד). ואל תזכר את אשר הֶעֱוָה עבדך ביום אשר יצא אדני המלך מירושלם (שם יט כ). הנה אנכי חטאתי ואנכי הֶעֱוֵיתִי ואלה הצאן מה עשו(שם כד יז). חטאנו וְהֶעֱוֵינוּ רשענו (מ"א ח מז). למדו לשונם דבר שקר הַעֲוֵה נלאו (ירמ' ט ד). חטאנו עם אבותינו הֶעֱוֵינוּ הרשענו (תהל' קו ו). — הֶעֱוָה דרכו, הלך בדרך לא ישר, חטא: כי הֱעֶווּ את דרכם שכחו את יי' אלהיהם (ירמ' ג כא). הֶעֱוָה הישר: חטאתי וישר הֶעֱוֵיתִי ולא שוה לי (איוב לג כז). — ובתפלה: דברנו דפי העוינו והרשענו (ודוי יוה"כ). — ואמר הפיטן: ויבא רגז כי פשענו הישר העוינו והרע בעיניך עשינו (ר' אברהם בן אביגדור, אנא אלהי אברהם, סליח' שחר' יוה"כ ). — ואמר המשורר: ראיתי את כל אשר העוה עבדך כי כל דרכי ומחשבותי נגדך וכסיתם מאנוש למען חסדך (ראב"ע, אלהי בשם קדשך).

— פִע', עִוָּה, — עִוָּה פני דבר , פני האדמה וכיוצא בזה, עשה אותן לא חלָקות: הנה יי' בוקק הארץ ובולקה וְעִוָּה פניה והפיץ ישביה (ישע' כד א). — וְעִוָּה הדרך, עשה אותו לא חלק, לא ישר: גדר דרכי בגזית נתיבתי עִוָּה (איכ' ג ט). — ובתלמו': עוים מתימן באו ולמה נקרא שמן עוים שעיוו1 את מקומן ד"א שעיוו2 לאלהות הרבה (חול' ס:). — ואמר המשורר: ואותי הזמן יצוד ועלי נתיבי יום ליום בניו (של הזמן) יעוו (רמב"ע, דיואן נד). כי בה תפלס לך נתיבות גיל בידי יגונות הזמן עון (ר"י חריזי, תחכמונ' ה).

— נִפע', נַעֲוֵיתִי, נַעֲוֵה, — נַעֲוֵה פלוני מבהָלה וכדומ', נתעקם, gekrümmt sein; être tordu; to be bent, twisted: על כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נַעֲוֵיתִי משמע נבהלתי מראות (ישע' כא ג). הבאישו נמקו חבורתי מפני אולתי נַעֲוֵיתִי שחותי עד מאד (תהל' לח ו-ז). — נַעֲוֵה לב, שלבו אינו ישר: לפי שכלו יהלל איש וְנַעֲוֵה לב יהיה לבוז (משלי יב ח). — וְנַעֲוַת המרדות, שסרה מן המוסר: ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נַעֲוַת3 המרדות (ש"א כ ל). — ואמר בן סירא: עשיר יעוה הוא יתנוה ועל דל נעוה הוא יתחנן (ב"ס גני' יג ג). — ובסהמ"א: והענין השלישי מה שהוא נראה מחולשת תחבולותיו כשיחסר כח הדבר אשר נתן בו הבורא בו יתרון על שאר החיים שאינם מדברים למאורע שיארע במוחו כי בעת ההיא יהיה נעוה ונתעה משאר ב"ח (ר"י א"ת, חו"ה, עבוד' האלהים, פתיח'). — ואמר המליץ: כמוס ונעוה יעורטל בהיכל אומר כבוד (רסע"ג, באדוני יצדקו, סד' עבודה, קובץ מעשי ידי גאו' קדמ' ב, 14). אל תרבו תדברו אלי בני נעות סורו ממני מרעים ואצרה מצות אלהי (אלהי ימי שנותי, יוצ' שבת א אחה"פ). דבקה לעפר נפשי ולא אשא ראשי נעויתי שחותי עד מאד כל היום (דוד אבן פקודה, אדני דאבה רוחי, שער השיר 133). אכן לישר נעוה לשון ולנחלה שפה יהי מרחי (רד"ק, השכל וידוע, מכלול, קצד:). זדון לבבך השיאך בן הנעוה שוכני בחגוי סלע מרום הגאוה הנותן כל הצביות לבוז ולראוה (עמנו', מחב' ג). הה שאול איך נעוית עשו הסכלת כהני אל בנב טבחת לא חמלת (שלום הכהן, ניר דוד 85). 

— קל, עָוְתָה, עָוִינוּ, — עָוָה האדם, כמו הֶעֱוָה, עָוָה על פלוני, חטא לו: לא על המלך לבדו עָוְתָה ושתי המלכה (אסת' א יו). חטאנו וְעָוִינוּ והרשענו ומרדנו (דני' ט ה). — ובמשנה: וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי לפניך אני וביתי (יומ' ג ה). אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל (שם ו ב). — ובתפלה: נאצנו סררנו עוינו פשענו צררנו (ודוי יוה"כ). — ואקח את בני מעיו בידי ואתן בתי לאיש אחר אם לא עותה ואם עותה תמות (יוסיפון שיח). — ואמר הפיטן: סלה סכו ונסכו ובניצוצים הרביכו על אלה עויתי ובכן השליכו כאשר לא אביתי להמליכו (הכל אנחו במבוכה, יוצ' שבת איכ', מחז' איטל' א, קסד.). — ואמר המשורר: יתלבן כתמה אם נקתה יתאדם עונה אם עותה על אשר לא עשתה את מאמר המלך (ר"י הלוי, אלהי מעשיו). — ואמר המליץ: ותספר לו את אשר עשתה ואת מעוותה אשר עותה (ר"י זבארה, שעשוע' ב, דודסון 30) . — ומקור: וישקול עמה (עם נפשו) בזותו בעניני אחריתו ועותו4 מעבודת אלהיו ואז ימצא מחשבתו בעניני עולמו (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). לפי שלמדו לשונם בדבר שקר ובעות4 נלאו (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים, קלח:).