ש"ז, עִוות, חרבן, כמו עִי, Zerstörung; ruin(e): עַוָּה עַוָּה עַוָּה אשימנה גם זאת לא היה עד בא אשר לו המשפט ונתתיו (יחזק' כא לב). — ואמר הפיטן: פלטיך סגרו לפי חרב מגרו דמיהם נגרו ושמוני עוה (אני אני, סליח' מוסף יוה"כ). רומה יחד תציתנה לירכתי בור תשפתנה עוה עוה תשיתנה (אפרים בר יצחק, אלהי בך אחבק, יוצ' שבת ד אחה"פ). גדלני ורוממני לתאוה ננעמתי בשמור מצוה גדר בשומי עוה שחורה אני ונאוה (אהוביך, יוצ' שבת חוהמ"פ). — ואמר המשורר: קצרה ידי ולשוני מדבר צחות עוה עוה לפני מלוה כל שר מאור חכמתו אך הוא לא לוה (רמב"ע, מה אשיב, Monats. 1896,198).