°, ש"ז, — שה"פ מן עִוָּה, מעשה חטא ועון: עוה עוה עוה אשימנה עיווי עיותה ולעוה אשימנה (רש"י ע"ז ד.). — ואמר הפיטן: זועמו בעוויים וממאוים נסחו זורו באפסים ולא נחו (אזון תחן, סליח' תענ' שני אחר'). הרב תכבסם תמהר מעווים אותם לטהר (  קפאון, יוצ' שבת פרה).