ש"נ, מ"ר עוֹלֵלוֹת, עֹלֵלֹות, עֹלֵלֹת, סמ' עֹלְלוֹת, עֹלְלֹת, הגרגרים בענפי האילן שנשארים אחרי לקיטת הלקט: הלא טוב עֹלְלוֹת אפרים מבציר אביעזר (שפט' ח ב). ונשאר בו עֹלְלוֹת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר (ישע' יז ו). כנקף זית כְּעֹלֵלֹת אם כלה קציר (שם כד יג). אם בצרים באו לך לא ישאירו עוֹלֵלוֹת אם גנבים בלילה השחיתו דים (ירמ' מט ט). אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כְּעֹלְלֹת בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי (מיכ' ז א). — ובתו"מ, ביחוד עוֹלֵלוֹת הבציר שצריך להשאיר לעניים1: כרם שכולו עוללות ר' אליעזר אומר לבעל הבית וכו' אין לעניים בעוללות קודם הבציר המקדיש את כרמו עד שלא נודעו בו העוללות אין העוללות לעניים משנודעו בו  העוללות העוללות לעניים (פאה ז ז-ח). גוי שמכר כרמו גלישראל לבצור חייב בעוללות וישראל שמכר כרמו לגוי לבצור פטור מן העוללות (תוספת' שם ג יב). מקום שדורכין את העולילות נאמן עני לומר יין זה של עוללות הוא (שם ד א). ד"א מעולל מקטפין עוללותיהן (מד"ר אסת' ג). אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם אדם נכנס לכרם ואוכל עד שישבע ולוקט ויוצא לו שמא יאמר אלקוט עוללותי' של גפן ואתה לקחת עד העוללות ואף אני משלם לך כך (מדר' תהל' קכא). — ומ"י עוֹלֵלָה: מעשה בחסיד אחד שיצא לכרמו בשבת וראה עוללה אחת וברך עליה אמר כדאי היא העוללה הזו שנברך עליה (מד"ר בראש' כט). — ועוֹלֶלֶת: איזהו עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף וכו' עוללת שבארכובה אם נקצרת עם האשכול הרי היא של בעה"ב ואם לאו הרי היא של עניים גרגר יחידי רבי יהודה אומר אשכול וחכ"א עוללת (פאה ז ד).