°, ש"ז, מ"ר עַוְלָנִים, עוולנים, — כמו עַוָּל: והנה אשר ימית עצמו בגלל הכעס הנה אינו עולן בענין המיוחד (יוסף כספי, קצור ספ' המוסר ה, כ"י וטיקן). ואמר (הפלסוף) כי האדם הפועל השווי יקרא שוה והפועל בלא שווי יקרא לא שוה או עולן (הוא, קיצור ספ' המדות ה, כ"י וטיקן). והמדברים שקר במו"מ שעושים עם גויים במקור נדפס 'גוייה'. גורמים חילול ה' שאומרים הגויים ידוע הדבר שיהודי שקרן כזבן עולן (ר"א פאפו, פלא יועץ א יד). — ומ"ר: ורוב העולם כשאיש ואשתו עוולנים במעות בלא אונס או בעיוות מאזנים ובעיוות משקלות ובכסף ובמעות גם הבנים רעים באותו עניין (ספ' חסידים תתרצא).