1, ש"ז, מ"ר °עֵטִים, — כלי ברזל או קנה חד בקצהו לכתֹב בו, Griffel, Stift; burin; stylus, reed pen: חטאת יהודה כתובה בְּעֵט ברזל בצפרן שמיר חרושה על לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם (ירמ' יז א). איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יי' אתנו אכן הנה לשקר עשה עֵט שקר ספרים (שם ח ח). לשוני עֵט סופר מהיר (תהל' מה ב). מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויוחקו בְּעֵט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון (איוב יט כג-כד). — ובסהמ"א: מכתבא שהוא עט ברזל נוקב את הצור כך דגלא שהוא מכזב מכיר בכזבנות חבירו (ערוך ערך דגל). וכן עט של מתכת שכותבים בראשו האחד ובראשו השני מוחקין ניטל הכותב טמא (רמב"ם, כלים יא כ). ואמר (סוקרט) בעט תנועות העט רסן על תנועת יתרי הכנור (ר"י חריזי, מוסרי הפלוסופ' ב א). ואמר (אלכסנדר) על העט לולי העט לא היה העולם מתקיים ולא תיישר המלוכה (שם ה). אמר בעט העט קטן בכמותו גדול על כל גדול באיכותו (שם ב י ו). העט הוא הכשוף החזק (שם יז). השמחה על בשורת השלום ועצבון על אשר מנעת ממני את עטך ולא זכיתני לראות את טורי יהלומך (הלל החסר מארץ נוד, מכת' ע"ד ספרי הרמב"ם, חמדה גנוזה יח.). ומה לי פה לחלל גאון יפעתן בקנה רצוץ בעטי הכהה (ר"ש בלוך, שבי"ע ג, הקדמ' 3). —  ואמר המשורר: לך העט אשר נכבד ונחמד והוא נבזה חדל תאר וקומה (יוסף בן חסדאי, הלצבי חן, שער השיר 28). לך חלק עליון בעט ובגליון וגולת עם אביון בביתך מסתורם (ר"ש הנגיד, באשמרת ערב). ושית אתה כטוטפת עלי ידך מקשרת ותכתב בלבתך בעט ברזל ועפרת (הוא, שלח יונה מבשרת). וכף עפר בעט מאין דיו על פני כנור ככף כותב ונוקד (הוא, ידידי קום). ליל כתבו עטם עלי המון צורות וצורות האדמה מחו (רשב"ג, אולי דמעות). היא כל תהלתך ואולם לאט על עט שגה בכתבו כל לא כל ולא חציה (הוא, גפן שתולה). מחכים ברוח פיו לבב פתי ורוק עטו דמי כסל זמן הדיח (רמב"ע, אסיר אשר לבו, דיואן עט, בודל'). ראה העט ביד השר יכתב אבל ירקום וכברק ירוצץ (שם, דיואן קעב). ימינו על פני ספר תחקק בפי העט כתב משי ורקמה (הוא, חרדה לבשה תבל). בעט ספר יהי עשה אחי בין אשר לא יעשה גבור בחרב (הוא, הגביר נכפלו באורך). אשר עטו אלי מזרח ומערב מאד ארך ואם קסתו קסרה2 (ר' יהודה בן יוסף, למי אקשור, JQR. NS. I. 245). ולמה דבור העט נשאר לזכרון (ראב"ע, שאלות, כהנא ב, 24). אנחנו ליקר עמוד ותמיד בעטנו נפאר המלוכה (ר"י, חריזי, תחכמונ' מ ). פליאה דעת העט ממני זר מעשהו (דון שם טוב בר"י ארדוטיל, ד"ח מז). עט בלי לב יבין לחשי ובלי אזן ישמע רחשי (שם). עצר דיו ועט קרח בצנתו עד כי ליד סופר שחקו בני ביתו כי לא נתנו קור לגמור כתיבתו השליך כפור קרחו שלא בתיבתו נסה טבול עטו שנית ונשברה רגלו ולא עלתה טבילתו (שם נ). במטה עט יבקע ים תעודות ויתן ברוח פיו דרכים (ידי משה, שירים קצרים, שם פב). עטי עט סופר קומה ופצה פיך (יל"ג, אתם עדי א, 122). — ומ"ר: עיטיו בפיהם רוש לפי שטים ועל חק הישרים ציף ולשפתים (רמב"ע, עינות תהום, דיואן פב, בודל'). ויעשו עיטיו אשר לא יעשו חוגרי חרבות לקרב הורקו (הוא, אולי בקרבת, שם קעא). נלאו העטים לחק מעלתך (עמנו', מחב' יא). ואם צנה גם קור מימי הדיו גוזל ואין העט נוזל קח לך עט ברזל יעוז לך מעשרה עטים (דון ש"ט בר"י ארדוטיל, ד"ח נ). את הכל עשה יפה בעתו ויעלני מדלות מימי רהטים בתבונה משנה עטים שירה כתובה בלא עט ודיו רצה נא כאשפר (שם).