ת"ז, מ"ר עֲטוּפִים, — חלש, בלי כח, schwach, kraftlos; débile, défaillant; feeble, faint; כבשים עֲטוּפִים: ובהעטיף הצאן לא ישים והיה הָעֲטֻפִים ללבן והקשרים ליעקב (בראש' ל מב). שאי אליו כפיך על נפש עולליך הָעֲטוּפִים ברעב בראש כל חוצות (איכ' ב יט). — ואמר המשורר: ומי עינו לטוב ישים עליהם ויורם מחשבות מדע וערמה לפת מוסר ומי שכל עטופים ברעה ועיפים הם בצמא (רמב"ע, חרדה לבשה תבל). לשון כוסו דבק לחכו בצמא ושפתי שלחנו עטופים ברעב (ר"י זבארה, שעשוע' יב, דודסון 132). —  ונק' עֲטוּפָה: נפש עטופה בעת זכרי לאשך הלא נכבה (ציון צפירת קינ').